נהיגה בחוסר זהירות

היגה בחוסר זהירות הינה עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. תקנה זו קובע כי אדם לא ינהג ברכבו ללא זהירות או בקלות ראש, או ללא תשומת לב מספקת לדרך, וזאת בהתחשב בכל הנסיבות לרבות סוג הרכב, המטען, שיטת הבלמים ומצבם, אפשרות של עצירה בטוחה ונוחה, הבחנה בתמרורים, איתות מצד שוטרים, תנועות עוברים נוספים המשתמשים בדרך והתייחסות לעצמים הנמצאים בדרך ובסמוך לה.

נהיגה בחוסר זהירות איננה עבירת תעבורה קשה והיא נחשבת לעבירה יחסית קלה. עם זאת, מתנדבים ושוטרים רבים אינם מבדילים בין עבירה זו לבין עבירה לפי סעיף 62 לתקנות התעבורה – נהיגה רשלנית. אי לכך, המשטרה עלולה להחמיר עם נהג אשר מיוחסת לו עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, וזאת בהתאם לנסיבות המקרה.

 

לעיתים נהיגה בחוסר זהירות משתלבת עם עבירות נוספות כגון נהיגה בזמן פסילה, גרימת תאונה, מהירות מופרזת וכדומה. כמו כן, המשטרה יכולה לייחס לנהג גם נהיגה ברשלנות או נהיגה בקלות ראש, אשר הינן עבירות חמורות יותר. ההבדל בין עבירות אלו לבין נהיגה בחוסר זהירות נראה לעיתים דק מן הדק, אך עסקינן בפער משמעותי מבחינת נקודת מבטו של הנאשם.

 

 

בניגוד לנהיגה בחוסר זהירות, אשר הינה עבירת ברירת קנס שניתן "לסיימה" בקנס של 500 ₪, נהיגה רשלנית טומנת בחובה שלילה מיידית של שלושה חודשים ולעיתים עלולה להסתיים במאסר. הרציונאל הוא כי נהג אשר נהג בחוסר זהירות הינו נהג נורמטיבי אשר מקפיד על חוקי התנועה והעבירה המיוחסת לו הינה תולדה של מעידה חד פעמית.

 

נהיגה בחוסר זהירות איננה מעידה על מסוכנותו של נהג לעצמו ולציבור המשתמשים בדרך. הדברים אינם אמורים כלפי נהיגה רשלנית. עבירה זו הינה עבירה אשר בוצעה על ידי "נהג המודע למעשיו ולסכנה הנובעת מאופן נהיגתו". במקרה זה, קיימת כנגד הנהג חזקת מסוכנות המצדיקה נקיטת סנקציות כנגדו (כגון פסילה ומאסר).

הלכה פסוקה כי הרשעה של נהג בנהיגה בקלות ראש או נהיגה רשלנית דורשת מהתביעה להוכיח "התנהגות נהגיתית חמורה", וזאת מבחינת מודעותו של הנאשם. למעשה, על המשטרה להוכיח כי מדובר בנאשם אשר היה אדיש לתוצאותיו של המעשה.

 

עם זאת, פעמים רבות המשטרה איננה מתייחסת להוראות ההלכה הפסוקה ומגישה כתבי אישום חמורים אלו גם כנגד נהגים אשר לא היו מודעים לחומרת נהיגתם. במקרים בהם אתם עומדים בפני כתב אישום בגין נהיגה ברשלנות או נהיגה בקלות ראש, מומלץ בהחלט לפנות לעורכי דין העוסקים בדיני התעבורה, ולנסות להמיר את העבירה לנהיגה בחוסר זהירות (אשר אין פסילת מינימום בצידה). עבירות אלו יכולות להיות סטייה מנתיב נסיעה או עבירה של אי שמירת מרחק.

 

 

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, סטיה מנתיב נסיעה, והתנהגות הגורמת נזק. על פי כתב האישום, הנאשם סטה שמאלה מנתיב הנסיעה שלו בחוסר זהירות וכתוצאה מכך חסם את רכבו של הרכב שנסע בנתיב זה. רכב זה סטה שמאלה והרכבים התנגשו. כתוצאה מההתנגשות כלי הרכב ניזוקו.

 

בית המשפט קבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. בהכרעת הדין נקבע כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר. "הנאשם נהג בחוסר זהירות עת סטה בפתאומיות מנתיב נסיעתו מבלי להביא בחשבון את רכבו של הנהג המעורב", כתב השופט, "העבירות של נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות הגורמת נזק, הן פועל יוצא של ביצוע העבירה הראשונה - סטייה מנתיב נסיעה". לסיכום, רישיון הנהיגה של הנאשם לא נפסל (אלא על תנאי למשך שלוש שנים) ונגזר עליו לשלם קנס בסך 1,200 שקלים.