נהיגה בקלות ראש
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
נהיגה בקלות ראש הינה עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. לפי סעיף זה, נהיגה בקלות ראש הינה "נהיגה ברכב ברשלנות או בקלות ראש, או במהירות אשר יש בה כדי לסכן את המשתמשים בדרך, גם אם המהירות הנ"ל פחותה מהמותר".
פעמים רבות, רשויות התביעה אינן מפרידות בין עבירה זו לבין עבירה דומה המנויה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. תקנה זו קובעת כי אדם לא ינהג ברכב בלא זהירות או בקלות ראש, או ללא תשומת לב מספקת לכלל הנסיבות הנוגעות לעניין (לרבות סוג הרכב, סוג הדרך, המשתמשים האחרים בדרך, הוראות התנועה וכדומה).
ההבדלים הלשוניים בין התקנה לבין הסעיף בפקודה אינם גדולים. לדוגמא, בסעיף נאמר "נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות", ובתקנה נאמר "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת". בשניהם מופיע הביטוי "קלות ראש". ההבדל הוא בכך שבתקנה נאמר "בלא זהירות" לעומת "רשלנות" בסעיף.
פערים בענישה
חרף הדימיון הלשוני, קיימים בין התקנה לבין הסעיף הבדלים משמעותיים בענישה. בסעיף 38 לפקודת התעבורה נקבע כי קיים עונש מינימום של פסילת רישיון נהיגה לשלושה חודשים לפחות בגין עבירות אשר מפורטות בתוספת השנייה, ואשר גרמו לתאונת דרכים בה ניזוק רכוש או נחבל אדם. התוספת השנייה מכילה – בין השאר – את סעיף 62(2) לפקודה. עם זאת, התוספת אינה כוללת את תקנה 21(ג). תקנה זו הינה מעין "תקנת סל".
לא אחת, עולה השאלה האם מדובר במקרה אשר יש להכניסו בגדרי סעיף 62(2), או שמא עסקינן באירוע המוכנס בגדרה של תקנה 21(ג) "בלבד". במשך שנים רבות, הוספה העבירה לפי תקנה 21(ג) לכל מקרה בו הוגש כתב אישום כנגד נהג אשר גרם לתאונת דרכים. מדובר אפוא בעבירת "סל" אשר יוחסה לנאשמים במקרים בהם לא הייתה תקנה ספציפית אשר ניתן היה להרשיעם בה.
כמו כן, היו מקרים בהם נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה זו הוספה לעבירות הנוספות אשר יוחסו לנאשם. עם זאת, לאחרונה, הפרקליטות שינתה את מדיניותה בעניין זה. כיום, קיימת גישה ברשויות התביעה לפיה יש "להכות בנאשם". נהגים רבים מוצאים עצמם מואשמים גם בנהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודה. המטרה המוצהרת של ייחוס עבירה זו הינה – כבילת בית המשפט לעונש המינימום הקבוע בסעיף 38 לפקודה.
עמדת הפסיקה והאם יש להוכיח יסוד נפשי?
עמדת הפסיקה בעניין זה היא כי יש להפריד בין התקנה לבין הסעיף. בשורה ארוכה של פסקי דין עמדו בתי המשפט לתעבורה על כך שישנו הבדל בין הסעיף לבין התקנה. דהיינו, בין עבירה של נהיגה בקלות ראש, לבין עבירה של נהיגה בחוסר זהירות.
לדוגמא, השופט משה אלטר, בתד 10504/03 מדינת ישראל נ' ויצמן יובל בבית המשפט לתעבורה בעכו קבע כי "לכאורה, העובדות המהוות עבירה של נהיגה ברשלנות דומות לעובדות המהוות עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. יחד עם זאת, מהעובדה שלעבירת הנהיגה ברשלנות קבע המחוקק עונש פסילת מינימום לתקופה של 3 חודשים ואילו לעבירת הנהיגה בחוסר זהירות לא קבע המחוקק עונש פסילת מינימום, ניתן להסיק שהמחוקק מאבחן בין המקרים".
לדידו של השופט אלטר, כאשר המקרה המדובר איננו עולה כדי חוסר זהירות או רשלנות גבוהים, מדובר בעבירה לפי התקנה. במידה וחוסר הזהירות והרשלנות הינם גבוהים, אזי עסקינן בנהיגה בקלות ראש.
השופט מאיר דרורי, בתד 13143/0 מדינת ישראל נ' ישראל דוד בבית המשפט לתעבורה בת"א-יפו, קבע כי כאשר "לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה על פי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה במקרה בו התנהגותו לא עלתה כדי רשלנות גבוהה כגון התעלמות מתנאי הדרך וכיוצא בזה".
חלק מפסקי הדין שמו דגש על היסוד הנפשי אשר עמד מאחורי ביצוע העבירה. פסקי דין אלו קבעו כי היסוד הנפשי הדרוש לשם הרשעת אדם בנהיגה בקלות ראש הינו גבוה מהיסוד הדרוש לשם הרשעתו בחוסר זהירות. דהיינו, על התביעה מוטל להוכיח את קיומו של יסוד נפשי (בדומה למשפט פלילי), ולו ברמה הנמוכה ביותר.
המרת העבירה והתייעצות עם עורכי דין
במידה ומוגש כנגדכם כתב אישום בגין ביצוע עבירות תנועה, ובין השאר נטען כי נהגתם ברשלנות ובקלות ראש, ייתכן ותאבדו את רישיון הנהיגה שלכם. יודגש פעם נוספת כי בית המשפט נעדר שיקול דעת במקרים כגון דא, ולאחר שהוא מרשיע נאשם בנהיגה בקלות ראש, הוא חייב לפסול את רישיון הנהיגה שלו בפסילת מינימום.
אי לכך, מומלץ לפנות לעורכי דין העוסקים בתחום. עורכי דין אלה יוכלו לא אחת להמיר את העבירה מ"נהיגה בקלות ראש" ל"נהיגה בחוסר זהירות". על העבירה האחרונה, כפי שתואר לעיל, אין עונש מינימאלי של פסילת רישיון. כמו כן, מדובר בעבירה "חמורה פחות".