השבתת רכב

דרגו את המאמר

התיקון לפקודת התעבורה אשר נכנס לתוקפו בשנת 1997 העניק לשוטרים את הסמכות לאסור על שימוש ברכב למשך 30 יום. בשנת 1997, שימשה עבירה של נשיאת מטען חורג כעילה להשבתת רכבים. במרוצת השנים הורחבו סמכויות השוטר להשבית ואו להחרים כלי רכב. כיום, ישנה רשימה ארוכה של עבירות תעבורה אשר בגינן ניתן לאסור על שימוש ברכב. כמו כן, תקופות ההשבתה הורחבו אף הן.

סעיף 57א(2) לפקודת התעבורה קובע כי ישנם מצבים בהם יש לשוטר את הסמכות לאסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום. במקרים בהם מדובר ברכב אשר במהלך שלוש השנים האחרונות הושבת כבר בעבר, ניתן לשלול את השימוש בו למשך תקופה כפולה.

גם במקרים בהם ננקב על הודעת איסור השימוש תאריך מוקדם יותר, מניין הימים מתחיל להיספר ממועד הצבת הרכב במגרש המשטרתי. לאחר שקצין משטרה מחליט כי יש להשבית את הרכב, המכונית מועברת למגרש אחסנה משטרתי. הוצאות האחסון והגרירה של הרכב משולמות על ידי בעליו.

להלן עבירות התעבורה אשר בגינן מושבתים רכבים:

• נהיגה ללא רישיון.
• נהיגה בשכרות.
• נהיגה תחת השפעת סמים.
• הפקרה.
• נהיגה ללא מלווה.
• הסעת נוסעים מעבר למותר על ידי נהג חדש.
• הסעה נוסעים בשכר בניגוד לחוק.

כיצד ניתן לבטל שלילת רכב?

בקשה לביטול השבתה מנהלית של רכב יכולה להיות מוגשת על ידי בעל הרכב לבית המשפט לתעבורה. במקרה זה ייקבע על ידי מזכירות בית המשפט מועד לדיון בבקשה, מוקדם ככל הניתן. נהג אשר יצליח להביא לביטול השבתת רכבו, יזכה פעמים רבות גם לחיסכון כלכלי משמעותי.

ביטול שלילת רכב נעשה מכוח סעיף 57ב לפקודת התעבורה. על פי סעיף זה ישנן נסיבות מסוימות בגינן ניתן להתנגד להשבתת רכב. לדוגמא, נטילת הרכב על ידי אחר ללא רשות בעליו. דוגמא נוספת היא במקרה בו בעל הרכב עשה כל שביכולתו בכדי למנוע את ביצוע העבירות שהביאו לפסילת הרכב.

נסיבות נוספות

בית המשפט רשאי לבטל השבתת רכב על פי שיקול דעתו ובהתאם להתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. נסיבות אלו כוללות את ייחודו של המקרה, האם מדובר באירוע חמור, עברו התעבורתי של הנהג, ההשפעה הכלכלית על השבתת הרכב (לדוגמא, רכב המשמש לעסקו של אביו של הנהג), עוצמת הראיות כנגד הנהג, האם אין די בפסילת רישיון נהיגה במקרה זה וכדומה.

שלילת רכב של אחר לאחר מתן התחייבות לנהוג על פי חוק

בפסק דין אשר נידון בבית המשפט בבאר שבע, טען נהג מונית כי תהיה זו טעות לשלול את רכבו וזאת משום שהרכב הושכר לנהג שכיר לאחר מתן התחייבות בכתב לנהיגה על פי חוק. השופטת קבעה כי יש לדחות את בקשתו של בעל הרכב במקרה זה. בפסק הדין נכתב כי הצהרה לקונית בדבר התחייבות למלא הוראות התעבורה איננה מסירה מעל כתפיו של הנהג את האחריות לנעשה ברכבו.