בית המשפט לא האמין לשוטר וקבע כי יש לזכות נאשם מעבירת אי מתן זכות קדימה
דרגו את המאמר |
|
שופט לא האמין לשוטר – זיכוי עבירת תעבורה
כתבי אישום רבים בתחום דיני התעבורה מציבים מצד אחד את הנאשם ומצד שני את עדותו היחידה של השוטר. על פי רוב, במקרים בהם מדובר במילה כנגד מילה, יעדיף בית המשפט לקבל את גרסתו של השוטר לאופן התרחשות הדברים. חרף העובדה שיש להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט רשאי לקבל עדות השוטר כאמינה, גם כאשר היא עדות יחידה (וזאת כל אימת שלא נפלו בה סתירות מהותיות). עם זאת, ב.פ 25593/98 מדינת ישראל נ' אייל מויאל, הדברים התפתחו באופן אחר.
יודגש כי למרות שבית המשפט נוטה לייחס מהימנות גבוהה לעדויות שוטרי תנועה, ישנם מקרים בהם עדות השוטר תיבחן בחשדנות ובזהירות. בין מקרים אלו ניתן למנות סיטואציות בהם השוטר עצמו היה מעורב באירוע.
בפרשת מויאל דובר על נהג רכב מסחרי אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין הפרת זכות קדימה בצומת בחולון (ההסתדרות-ביאליק). בכתב האישום נטען כי הנאשם לא עצר בתמרור עצור וכתוצאה מכך נגרמה התאונה המדוברת. לדאבונו של מויאל, הוא נתקל ברכבו של שוטר אשר טען כי הוא "נאלץ לבלום את רכבו בלימת פתע, ולסטות מנתיב נסיעתו בכדי למנוע נזקים לגוף ולרכוש".
הנאשם מיהר להגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית אשר הוטלה עליו לבית המשפט לתעבורה בתל אביב. בית המשפט הותיר את צו הפסילה על כנו, אך קיצר את תקופת הפסילה ל-18 ימים בלבד (עד למועד הדיון בבקשה). השופטת התייחסה בהחלטתה, בין השאר, לעברו הנקי של הנאשם.
השוטר אינו זוכר את פרטי האירוע
מאוחר יותר, עמד התובע בפני בית המשפט לתעבורה, וזאת בשל ביצוע העבירה המדוברת. השוטר אשר היה מעורב באירוע טען בפני בית המשפט כי הוא אמר לנאשם שהתאונה התרחשה בגין אי מתן זכות קדימה, והנאשם ענה לו – "צודק, לא שמתי לב".
השופט ציין כי עדות השוטר לא הייתה מהימנה בעיניו והוא אינו מקבל את הטענה כי זו הייתה תגובת הנאשם. השופט הוסיף כי גם הנאשם וגם הוריו העידו שהוא כלל לא דיבר עם השוטר ורק ישב ברכבו עד לקבלת הדו"ח. זאת ועוד, מעבר לדו"ח אשר מילא, השוטר לא זכר פרטים ספציפיים אשר נגעו לאירוע, כגון היכן היה רכבו, היכן היה רכבו של הנאשם, מה הייתה מהירות נסיעתו וכדומה.
השופט קבע כי יש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום. בהכרעת הדין נקבע כי במקרים בהם עדות יחידה מבקשת לבסס כתב אישום, עליה להיות חד משמעית וברורה. במקרה דנן, השוטר לא זכר את פרטי האירוע הספציפי וניכר כי הוא מסתמך בדבריו על הכתוב בדו"ח שמילא.
בית המשפט קבע כי דין הנאשם לזיכוי וזאת משום שלא ניתן לקבל את עדות השוטר. עדותו של האחרון העלתה בליבו של בית המשפט ספקות, קל וחומר כאשר הנאשם כפר בעובדות מכל וכל וטען כי הוא כלל לא נכנס לצומת. בנוסף, השוטר לא הציג בפני בית המשפט תרשים מדויק של האזור התומך בטענותיו. נקבע כי העובדה שהשוטר "איננו זוכר" את מהלך העניינים, בעוד מדובר [באירוע לו הוא היה שותף ואשר אירע שמונה חודשים בלבד לפני הדיון בבית המשפט, שומטת את הקרקע מתחת לטענות המשטרה.