לא תוטל פסילה על תנאי בלבד לאחר נהיגה בשכרות

דרגו את המאמר

נהיגה בשכרות – עונש מינימאלי לא יומר בעונש על תנאי

עונש של פסילה בשל נהיגה בשכרות עומד על שנתיים באופן קבוע בפקודת התעבורה. האם ניתן לקבוע כי חלק מעונש זה יוטל על הנאשם "על תנאי" בלבד? סוגיה זו נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ערעור אשר הוגש על ידי המדינה. מדובר במקרה בו בית המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע צעיר בנהיגה בשכרות וגזר עליו את העונש המינימאלי הקבוע בפקודת התעבורה – שנתיים. עם זאת, בית המשפט הורה כי שנה וחצי מתוך תקופה זו ירוצו על תנאי.

המדינה הגישה ערעור על גזר הדין ובמסגרתו טענה כי מדובר אפוא בענישה מקלה במיוחד. לטענת המדינה, ענישה של חצי שנה פסילה, ועוד שנה וחצי על תנאי, איננה הולמת את העבירה החמורה של נהיגה בשכרות (עבירה אשר בגינה נפגעים רבים מהנהגים בארץ בתאונות דרכים). יתרה מכך, המדינה טענה כי לא התקיימו במקרה דנן הנסיבות המיוחדות אשר מצדיקות חריגה מההלכה הפסוקה בדבר גזירת עונשים מרתיעים בגין הרשעה בנהיגה בשכרות.

בית המשפט נדרש לבחון אפוא את הטענה העקרונית – האם ניתן להמיר פסילת מינימום הקבועה על ידי המחוקק בפסילה על תנאי בלבד? האם ניתן לעשות זאת גם כאשר לא מוצגות בפני בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת? השופט אמנון כהן - אשר דן בתיק - קבע כי יש לענות על שאלות אלו בשלילה.

בית המשפט לא היה בר סמכות לגזור פסילה על תנאי

בפסק הדין נקבע כי הסמכות להמיר עונש מינימאלי הקבוע בחוק לעונש על תנאי איננה נתונה לבית המשפט אלא במקרים חריגים במיוחד. הטלת עונשי פסילה על תנאי עלולה להוות תקדים מסוכן אשר מייתר את העוקץ מהענישה החמורה המינימאלית הקבועה בפקודת התעבורה בגין נהיגה בשכרות.

ברי כי לא ניתן להשוות עונש של חצי שנת פסילה להורדת נהג מהכביש למשך שנתיים. מדובר בפסילה ארוכה וקשה אשר מפעילה לחץ כבד על הנהג והופכת לעונש משמעותי ביותר איתו הוא נאלץ להתמודד.

התכלית אשר עומדת מאחורי הטלת עונש מינימום על נהגים שנתפסו נוהגים בגילופין הינה אחת – מלחמת חורמה כנגד התופעה של נהיגה בשכרות בכבישי ישראל. מדי שנה נהרגים בישראל עשרות בני אדם בתאונות דרכים. תאונות רבות נגרמות בסופי השבוע כאשר צעירים ומבוגרים שתויים עולים על ההגה. אי לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום לקבל את ערעור המדינה, להחמיר עם עונשו של המשיב ולהעמידו על שנתיים של פסילה בפועל.