עבירות תעבורה הן עבירות מסוג עוון מבחינת התיישנות

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

ההתיישנות עבירות תעבורה – עבירות מסוג חטא או עוון?

האם קנסות בגין עבירות תעבורה, אשר המדינה "לא פעלה באמצעים סבירים על מנת לגבותם", התיישנו לאחר שלוש שנים? האם ההתיישנות בגין קנסות אלו הינה 3 שנים (משום שמדובר בעבירה מסוג חטא), או שמא תקופת ההתיישנות אורכת 10 שנים (וזאת משום שעבירות תעבורה הינן עבירות מסוג עוון)? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בירושלים.

המבקש במקרה זה טען כי מאז שניתנו הדו"חות והקנסות נשוא התובענה, חלפו שלוש שנים ויותר. לטענתו, במהלך תקופה זו לא נקטה המדינה בהליכי גבייה כנגדו ועל כן ניתן לקבוע כי הדו"חות התיישנו. מדובר בקנסות הנוגעים ל-30 תיקי תעבורה. לטענת המבקש, אין בסמכותה של רשות הרישוי לעכב את חידוש רישיון הנהיגה שלו כעת.

המבקש השתית את בקשתו על הוראת סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982. לטענתו, עבירות התעבורה אשר בוצעו על ידו הינן עבירות מסוג "חטא". על פי חסד"פ, לא יתחילו בביצוע שהוטל, אם מיום שפסק הדין נעשה בעניינו הפך לחלוט, עברו יותר משלוש שנים (בעבירה מסוג חטא).

לשיטתו של המבקש, כאמור, עבירות התעבורה הינן עבירות קנס מסוג ברירת משפט ועל כן הן מסווגת כחטא. הדו"חות הפכו לחלוטים כשלושה חודשים לאחר נתינתם, ולפיכך התיישנו. המבקש הפנה בעניין זה לפסיקתו של בג"צ בבג"צ 1618/97 יצחק סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו [פ"ד נב (2) 542].

      קראו עוד בתחום:

• הימנעות מהפקדת רישיון נהיגה במשך שנים - האם פסילה תתיישן?
• תקופת התיישנות של עבירות חניה

בפסק דין זה נקבע כי דוח שנתן שוטר, דינו כעבור שלושה חודשים, כגזר דין חלוט, ותקופת ההתיישנות בגין פסק דין זה עומדת על שלוש שנים. "משלא עשתה המדינה לביצוע גזרי הדין במשך שלוש שנים, שוב אין ניתן להתחיל, או להמשיך, בביצועם. רק הליכי גבייה על-פי פקודת המיסים (גבייה), ו/או על-פי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הינם הליכי גבייה אשר יש בכוחם לעצור את מרוץ ההתיישנות", נקבע בבג"צ.

המדינה טענה כי העבירות נשוא הדיון דכאן אינן עבירות מסוג חטא אלא מסוג עוון. דהיינו, תקופת ההתיישנות עליהם, בת עשר השנים, לא חלפה. כמו כן, המדינה הוסיפה כי המרכז לגביית קנסות, ורשות הרישוי, שלחו הודעות והתראות שונות למבקש והוא עצמו פנה פעם ופעמיים למרכז לגביית קנסות. אי לכך, ניתן לקבוע כי מרוץ ההתיישנות נעצר.
 

עבירות מסוג עוון לאור התיקון לפקודת התעבורה

בית המשפט קבע כי העבירות דנן אכן הינן עבירות ברירת משפט. דהיינו, עבירות אשר ניתן לשלם את הדין עליהם על ידי תשלום הקנס בתוך 90 יום. כמו כן, ניתן להתנגד לקנס בתוך 30 יום או להודיע, בתוך 90 ימים, על רצון להישפט. במקרה דנן, המבקש לא נקט באף אחת מדרכי הפעולה הנ"ל.

במצב הדברים הזה, מתווספת לקנס תוספת פיגור לפי סעיף 67 לחוק העונשין, גביית הקנס אמורה להיעשות לפי סעיפים 68 ו-70 לחוק העונשין, ואין תחולה לסעיף 69 לחוק.

החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 51), התש"ס – 2000, תיקן את סעיף 62 לפקודה אשר עוסק בעונש בגין עבירות תעבורה. מן התיקון והלאה, הקנס איננו 5,000 שקלים כפי שהיה בעבר, אלא פי אחד ורבע מהקנס האמור לפי סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין. כמו כן, הסעיף קובע גם את שיעור הקנס אשר ניתן להטיל על ביצוע עבירת תעבורה שעונשה קנס שאין סכום קבוע בצידו.

סעיף 24 לחוק העונשין, אשר עוסק בסיווג עבירות, קובע כי "עבירה אשר עונשה קנס בלבד הינה עבירה מסוג עוון, וזאת כאשר מדובר בקנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום". במילים אחרות, עבירת קנס שהיא עבירת תעבורה, איננה עוד חטא כי אם עוון. בעבר היו עבירות תעבורה מסווגות כעוון, אך הפקודה שונתה. תיקון מס' 51 נועד הביא למעשה ל"החזרת עטרה ליושנה". אי לכך, ההתיישנות בגין אי קיום העונש המוטל על אדם בגין ביצוע עבירות אלו עומדת על 10 שנים.