הפרעה של נהג מונית לתנועה

 

כנגד נהג מונית אשר רכבו עמד בנתיב ימני בתל אביב, נרשמה הודעת קנס בעילה של "הפרעה לתנועה". על פי הקנס, רכבו של הנאשם הפריע לתנועת כלי הרכב במקום ומדובר אפוא בעבירה בניגוד לתקנה 21(ב)(3) לתקנות התעבודה, התשכ"א-1961. הנאשם העדיף להישפט במקום לשלם הקנס.

 

על מנת להוכיח את אשמתו של הנאשם, העידה התביעה את רס"ר המשטרה אשר ערך את הדו"ח לאחר שהבחין בנאשם, כאשר הוא נוהג במוניתו ועוצר את רכבו באמצע הכביש. חסימת הנתיב הימני על ידי הנאשם, גרמה להפרעה לתנועה. יצוין כי עד התביעה "סבל" אף הוא מההפרעה האמורה לתנועה.

 

העד ציין כי הנאשם היה באמצע שיחה עם אדם אשר עמד מחוץ לרכבו ונשען על דלתו הימנית. כאשר העד פנה לנאשם וביקש ממנו להמשיך לנסוע, ענה לו האחרון כי מדובר בנוסע פוטנציאלי. בסופו של היום, האדם השלישי לא עלה למונית. הנאשם טען להגנתו כי הנוסע הושיט את ידו, כאילו הוא מסמן למונית, ואי לכך הוא עצר בימין הכביש. לדבריו, הוא ניהל "משא ומתן" עם הנוסע בקשר לנסיעה לאשדוד (מתל אביב) כאשר העד כרז לו "תמשיך לנסוע".

 

האם עצירתה של המונית בנתיב הימני היוותה הפרעה לתנועה והאם יש להרשיעו במיוחס לו? זו הסוגיה שנדונה בבית המשפט. הנאשם הודה כי עצר את המונית על מעבר החצייה, מיד לאחר הפניה ימינה. השאלה היא האם מדובר בהפרעה לתנועה בהתחשב בפועלו של הנאשם כנהג מונית.

 

השופטת קבעה כי יש לקבל את טענות התביעה ולהרשיע את הנאשם. בהכרעת הדין נקבע כי עד התביעה הותיר על בית המשפט רושם אמין ונראה כי הדו"ח שנערך על ידו מתאר באופן מדויק את שהתרחש באירוע.