נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים הינה עבירה על הוראות תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. תקנה זו קובעת כי אדם לא ינהג ברכב כאשר הוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים או סמים משכרים. תקנה זו מהווה אפוא "שריד" מהתקופה אשר לפני כניסתם לתוקף של חוקי השכרות החדשים (דצמבר 2005). למעשה, התקנה הנ"ל "נשכחה" מעיניהם של המחוקקים, והיא משמשת נאשמים בתעבורה בטענות של "נהיגה בשכרות בדרגה נמוכה".

נאשמים רבים אשר "נתפסים" כאשר הם נוהגים שיכורים, או חס וחלילה טופלים עליהם האשמות שווא בדבר נהיגה בשכרות, מעוניינים לא אחת להמיר את העבירה המיוחסת להם - נהיגה בשכרות - בעבירה "קלה" יותר של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. נאשמים אלו עושים זאת על מנת לזכות "בהרשעה קלה" ו"לסגור עניין".

אדם אשר הורשע בנהיגה בשכרות נאלץ לא אחת להתמודד עם גזר דין קשה במיוחד הכולל פסילת מינימום, החרמת רכב למשך חודש, פסילה על תנאי, עבודות שירות וכדומה. פסילת המינימום בגין נהיגה בשכרות בישראל עומדת על שנתיים ובתי המשפט אינם נוהגים לסטות ממנה. לעומת זאת, העונש בגין הרשעה ב"נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים" עומד על שלושה חודשי מינימום בלבד. כמו כן, לא אחת ניתן להביא לגזירת עונש נמוך אף מזה.

זאת ועוד, נהיגה בשכרות אשר נעשית על ידי נהג פעם שנייה גוררת עונשים חמורים כגון עונש פסילה למשך ארבע שנים באופן מינימאלי. לעומתה, הרשעה בעבירה של "נהיגה תחת השפעה" איננה טומנת בחובה עונש מינימום דרקוני בעתיד.

נהיגה בשכרות במסגרת הסדר טיעון

בבוא עורך הדין לבחון תיק העוסק בנהיגה בגילופין, מנסים לא אחת הסנגורים להמיר את העבירה החמורה "נהיגה בשכרות" לעבירה הקלה "נהיגה תחת השפעה". על פי רוב, עורכי הדין יפנו את תשומת ליבם של התובעים לחולשת ראיות התביעה, נסיבותיו הנורמטיביות של הנאשם, פגמים במילוי הטפסים או הדוחות וכדומה. מנגד, המשטרה והתביעה מעמידים את הסנגור על "החומרה שבנהיגה בשכרות" ועל כך שמדובר בעבירות הגורמות לתאונות דרכים קטלניות.

לעיתים, בעקבות קיומם של זיק של הבנה משותפת בין הצדדים, ורצון להימנע מניהול הליך משפטי, מחליטים במשטרה להמיר את העבירה החמורה בעבירה הקלה. המרה זו מאפשרת כאמור את הסרת סכנת פסילת השנתיים, אשר ריחפה כעננה מעל ראשו של הנאשם. הפשרה נמצאת אפוא איפשהו באמצע ומוטלת על הנאשם פסילה למספר חודשים עד שנה (בממוצע). יודגש כי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו ותוצאותיו. לעיתים, השופט הינו זה אשר מציע את המרת העבירה.

לא תמיד רצוי

למרות שמדובר בעבירה קלה יחסית, לא תמיד פיתרון זה מתאים לכל נאשם ונאשם. חשוב לדעת כי לא מדובר בזיכוי מלא בהודאה באשמה. אי לכך, נאשם המאמין בחפותו, ייתכן וכדאי לו לנהל הליכים משפטיים ולהיאבק על שמו. שיטת הניקוד ממשיכה לפעול כך שבתיקו של הנאשם נצברות עשר נקודות העלולות לזרז פסילה עתידית. כמו כן, גם הרשעה בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים עלולה לשמש כנגדו של הנאשם בעתיד, במקרה של הגעה להליך משפטי.

דוגמא לפסק דין - זיכוי מנהיגה בשכרות והרשעה בנהיגה תחת השפעה

כנגד אדם הוגש כתב אישום לפיו הוא נהג שיכור ביציאה ממועדון ובבדיקת שכרות שנערכה לו נמצא ריכוז אלכוהול בליטר אחר דל אוויר נשוף בעישור 320 מיקרו גרם. הנאשם תקף את כתב האישום מכמה כיוונים, רבות אמינותו של מכשיר הינשוף במועד האירוע.

הנאשם טען כי למרות פסיקת בית המשפט, לפיה היה על התביעה להציג בפניו את בלון הכיון של הינשוף שהיה בידי היחידה במועד ביצוע בדיקת הנשיפה, תעודה זו לא הוצגה כאמור. הלכה פסוקה היא כי תעודת הכיול מהווה אפוא רשומה מוסדית לפי פקודת הראיות וניתן להגישה בתור ראיה. בעפ"ת 31798-12-10 אליעזר רודיטי נ' מדינת ישראל, נפסק כי התעודה צריך שתוגש לבית המשפט וללא התעודה (אלא אם יש הסכמת ההגנה) אין ראיה ממשית".

במקרה דנן, היות והתעודה לא הוגשה, וזאת בניגוד להחלטתו של בית המשפט, לא ניתן היה לדעת מה היה ערך בלון גז הכיול ביחידה המשטרתית במועד עריכת הבדיקה. מכאן, בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות. עם זאת, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. הרשעתו של הנאשם בעבירה ה"קלה" התבססה על הודאתו כי שתה שתי כוסיות וודקה, ואי עמידה בחלק ממבחן המאפיינים שנערך לו ביציאה מרכבו.