נהיגה רשלנית

 

כנגד הנאשם, נהג אוטובוס של חברת דן, הוגש כתב אישום בגין נהיגה רשלנית. כתב האישום ייחס לנאשם נהיגה בקלות ראש כאשר הוא חוצה קו הפרדה רצוף, פולש למסלול נסיעה נגדי, ופוגע תוך כדי כך בתלת אופן שהגיע מולו. על פי הנטען, הפגיעה בתלת האופן גרמה נזק לרוכב תלת האופן, לתלת האופן ולרכב נוסף. הנאשם טען כי אין להרשיעו וזאת משום שהוא לא היה מעורב בתאונה לא חצה את הקו הלבן הרצוף ולא "נמלט מהמקום" משום שהוא כלל לא ידע אודות האירוע.

 

על מנת להוכיח את האשמה, הציגה התביעה שני עדים - רוכב תלת האופן ובעל הרכב הנפגע. יצוין כי מדובר בשני עדים מעורבים ובעל עניין בתוצאות ההליך. גם תלת האופן וגם הרכב הנפגע, ביצעו עבירות תנועה בעת האירוע. רוכב תלת האופן נהג במסלול בו אסור היה לו להימצא (נתיב לתחבורה ציבורית בלבד), ונהג הרכב השני עצר את רכבו באופן אסור - חצי על הכביש וחצי על המדרכה.

 

הנאשם מסר, תחת אזהרה, את עיקרי עדותו. לדבריו, הוא נאלץ לסטות מעט שמאלה בעקבות עצירת רכבים לפריקת סחורה בנתיב הימני בכיוון נסיעתו. הנאשם הוסיף כי הוא לא ראה את תלת האופן בשום שלב ולא הרגיש כלל באימפקט. המאשימה ביקשה לבסס את ההרשעה על עדות העדים המעורבים והעדר גרסה אחרת להתרחשות התאונה.

 

ב"כ הנאשם טען, לעומת זאת, כי יש לזכות את מרשו וזאת משום שלא הייתה בפי עדי המאשימה גרסה אחידה לאופן אירוע האימפקט. כמו כן, ב"כ הנאשם הוסיף כי העדים המעוניינים מטעם התביעה תיאמו גרסאות ביניהם על מנת להטיל את מלוא האחריות לתאונה על כתפיו של נהג האוטובוס, תוך שהם מנסים להתחמק מאחריותם למקרה.

 

 

בית המשפט קבע כי יש לזכות את הנאשם. ראשית, מבחינת מיקום האימפקט בין תלת האופן לאוטובוס, נקבע כי המיקום הינו בצד השמאלי האחורי של האוטובוס (זאת על בסיס הנזקים אשר נגרמו לאוטובוס). רוכב תלת האופן טען כי הוא היה במקביל לאוטובוס ונפגע מאמצעו של הרכב. לעומתו, בעל הרכב המעורב טען כי הפגיעה הייתה עם הצד הקדמי השמאלי של האוטובוס. דהיינו, טענותיהם של אלו סתרו את הממצאים האובייקטיביים. סתירות בין הצדדים עלו גם בנוגע למיקום בכביש בו אירעה התאונה.

 

לגבי כניסתו של האוטובוס למסלול הנגדי. בעל הרכב המעורב טען כי האוטובוס סטה למסלול זה משום שבנתיב נסיעתו עמדו רכבים שעצרו לפריקת סחורה. הנאשם, אשר הינו נהג אוטובוס בחברה ציבורית, טען כי לא היה הוא מבצע עקיפה של קו הפרדה רצוף על מנת לעבור שני רכבים כאשר במסלול הנגדי חונה רכב שלא כדין ומאחוריו מתקדם תלת אופן. בית המשפט קיבל את דבריו. "התרשמתי כי שני עדי התביעה הציגו גרסאות מתאומות ביניהם לעניין זה", כתב השופט בהכרעת הדין, "וזאת על מנת להאדיר אשמת נהג האוטובוס תוך המעטת מידת הפרתם את חוקי התעבורה". 

 

 

בית המשפט מתח גם ביקורת על אמינותם של עדי התביעה, זאת לנוכח הסתירות בגרסאותיהם וחשד לתיאום מוקדם. אמינותם המוטלת בספק של עדים אלו לא הייתה יכולה להביא לביסוס הרשעתו של נהג האוטובוס, על פי הרף הדרוש במשפט הפלילי - מעל לכל ספק סביר.

 

"עדותם של רוכב תלת האופן והרכב המעורב הייתה עדות של עדים המעוניינים בתוצאות הדיון", כתב השופט, "אחד סבל נזקי רכוש רציניים והשני סבל אף הוא מנזקי רכוש. כל זאת כאשר שניהם מפרים חוקי תנועה במודע ובמתכוון".

 

עיון בתמונות האוטובוס הצדיק גם את "הסתלקותו" של הנאשם מהמקום וזאת משום שנראה כי האחרון לא היה יכול להבחין כי פגע בתלת האופן (אם פגע בו). כמו כן, נזקי האוטובוס היו קלים עד כי קשה לומר שהם היו צריכים להיות מורגשים בכסא הנהג.

 

יתרה מכך, נהג האוטובוס הינו נהג שכיר אשר מתפרנס מנהיגה. סביר אפוא להניח כי במידה והוא היה מעורב בתאונה, הוא היה עוצר ומחליף פרטים עם המעורבים. קל וחומר כאשר נוסעי האוטובוס היו עדים לאירוע והיו יכולים להתלונן על האחרון.