תאונה עם הרוגים בעקבות אי מתן זכות קדימה בכביש בינעירוני

דרגו את המאמר

גזר דין בגין תאונה עם נפגעים והרשעה בגרימת מוות ברשלנות

כיצד יש לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בגרימת תאונת דרכים עם נפגעים, וגרימת מוות ברשלנות, וזאת בגין אי מתן זכות קדימה בכביש בינעירוני? האם נאשם זה ירצה מאסר בפועל, או שניתן "להסתפק" בגזר דין בדמות קנס, פסילה ועבודות שירות?

על פי כתב האישום המתוקן, הנאשם הודה כי הוא גרם לתאונת דרכים בגין אי ציות לתמרור זכות קדימה (ב-37). בעקבות אי מתן זכות קדימה למשאית - אשר נסעה במהירות הגבוהה מן המותר - נגרמה התאונה המצערת במהלכה מצא את מותו נוסע ברכבו של הנאשם. במסגרת הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים על מאסר בפועל של חצי שנה, כאשר התביעה יכולה לעתור לריצוי המאסר בפועל, ואילו ההגנה רשאית לעתור לריצוי בדרכים אחרות או אף לעונש נמוך מכך.

שיקולים בגזירת דין

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר היה מעורב בתאונת דרכים עם הרוגים, והורשע בגרימת מוות ברשלנות, מנחים אותו מספר שיקולים והיבטים. ראשית, בית המשפט בוחן את דרגת הרשלנות המדוברת. שנית, יש להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. היות ותאונות דרכים קטלניות מתרחשות בישראל מדי יום, והיות ולא אחת הגורמים לתאונות אלו הינם אנשים נורמטיביים (מן היישוב), בית המשפט נוטה לייחס משקל מועט לנסיבותיו של הנאשם ומשקל רב לתוצאות התאונה.

במקרים בהם לא מדובר בעבריין במובן הרגיל של הביטוי, הענישה משמשת ככלי להעברת מסר, לא רק לנאשם אלא לחברה כולה. כך במיוחד בתיקי גרימת מוות ברשלנות כאשר מדובר באנשים חיוביים אשר חוסר זהירותם גרמה למותו של פלוני.

השופטת קפלן-הגלר התייחסה למקרה כגון זה, מנקודת מבט של בני משפחתו של הנאשם, בפסק דינה בתיק פ 40349/99 של ביהמ"ש המחוזי בת"א. "תיק זה כרך וכורך בחובו אותם יסורי שופט היושב בדין וצריך להכריע בגורל אדם, בגמול נכון על מעשיו הרעים, הקשים, עבירות אשר אותן ביצע, כמפורט לעיל, וכפי אשר יפורט להלן. זאת – כאשר מנגד עומדים לאו דווקא שיקולי קולה של הנאשם עצמו אלא אותם שיקולים מאחורי מסך טיעון היוצאים אל מרכז הבמה ועניינם בגורלם של מי הנמצאים בחזקתו של הנאשם בלבד, ילדיו הקטינים, הקטינים מאוד", כותבת קפלן-הגלר.

גזר דין - פסילה לתשע שנים ועבודות שירות

במקרה דנן, מבחינת דרגת הרשלנות, בית המשפט ציין כי מדובר ברשלנות אשר האחריות הגדולה והראשונית לה נמצאת לפתחו של הנאשם. האחרון נכנס לצומת בינעירונית ללא מתן זכות קדימה. הגם שהרכב המעורב נסע במהירות מופרזת, מלוא האחריות לאירוע מוטלת על כתפיו של הנאשם.

התביעה ביקשה להטיל על הנאשם "עונש מרתיע" וזאת למען "יראו וייראו". לטענת התובע, יש לגזור על הנאשם מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי יש מקום לסטות מדרישה זו.

השופטת ציינה כי גם עונש מאסר בפועל לשנים רבות איננו יכול להרתיע נהג אחר מלנהוג בחוסר זהירות. שהרי, נהג איננו קם בבוקר, נכנס למכוניתו, ומתכוון להיות מעורב בתאונת דרכים. השופטת הוסיפה כי היא סבורה שענישה, חמורה ככל שתהא, לא תוכל להרתיע אנשים נורמיטיביים מלעבור פה ושם על חוקי התנועה. המלחמה בתאונות הדרכים, כתבה השופטת, צריכה להתחיל בחינוך לפני שהיא מוצאת ביטוי באמצעים עונשיים.