זיכוי מגרימת מוות ברשלנות לאחר תאונת דרכים בכביש 6 - עו``ד אלעד שור

דרגו את המאמר

 

בית הדין הצבאי המיוחד קבע כי יש לזכות סגן אלוף אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות, לאחר שהאחרון נהג ברכב שהיה מעורב בתאונה קטלנית בכביש 6. כתוצאה מהתאונה הקשה, מצאה את מותה חיילת אשר ישבה לצידו של המפקד הבכיר. בכתב האישום יוחסו לנאשם שתי עבירות - גרימת מוות ברשלנות ונהיגה במהירות מופרזת.

 

לגבי מהירות הנסיעה, התביעה טענה כי ניתן להוכיח את מהירותו המופרזת של הנאשם על פי נתוני הכביש. לטענת התביעה, הנאשם נהג במהירות של לא פחות מ-142 קמ"ש. בנוגע לאישום הראשון, נטען כי נהיגתו הרשלנית של הנאשם גרמה לו לאובדן שליטה על הרכב וכתוצאה מכך פגעה המכונית במעקה הבטיחות אשר חדר לצד של הנוסע וגרם למותה של החיילת.

 

עורך דינו של הנאשם, אלעד שור, טען כי מרשו איננו אחראי לתאונה הקטלנית. לטענת עו"ד שור,נתוני כביש 6 הראו בבירור כי מהירות נסיעתו של מרשו, ק"מ וחצי לפני מקום התאונה, הייתה 100 קמ"ש, בלבד, פחות מהמהירות המותרת במקום (110). כמו כן, נטען כי לא התקיים קשר סיבתי בין המהירות הנטענת לבין התאונה.

 

בית הדין קיבל אפוא את טענותיו של עו"ד שור לכך שהתאונה הקטלנית הייתה יכולה להתרחש גם במהירות נמוכה בהרבה. למעשה, בית הדין קבע כי בסמוך לאובדן השליטה, החל לרדת במקום ברד כבד אשר כתוצאה ממנו ביקש הנאשם להאט את נסיעת רכבו. לעיתים, גם ניסיון האטה עלול לגרום לתאונת דרכים. במילים אחרות, התביעה לא הצליחה להוכיח, מעל לספק סביר, כי התקיים קשר סיבתי בין נהיגתו ה"רשלנית לכאורה" של הנאשם לבין התאונה. ספק זה, כאשר מדובר במשפט פלילי, עומד לזכותו של הנאשם.

 

 

עם זאת, בית הדין קבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בקלות ראש. לגבי הזיכוי, השופטים קבעו כי הנאשם הרים את הנטל אשר הונח על כתפיו, והוכיח כי קיים ספק סביר בנוגע לתשתית העובדתית שהוצגה על ידי התביעה.

 

למעשה, עו"ד שור ומרשו הצליחו, מבלי שהנאשם זכר דבר מהתאונה, לעורר את הספק הדרוש לשם זיכויו של האחרון מגרימת מוות ברשלנות (עבירה אשר עונש מאסר בצידה). עו"ד שור הצליח לטעת את הספק בליבו של בית המשפט, בהסתמך על העדויות שנשמעו בבית הדין, ואשר הצביעו על תנאי מזג אוויר קיצוניים, וכביש חלקלק.

 

"סטיית הרכב להיגרם כתוצאה מבלימה, גם אם לא בלימת חירום", נכתב בהכרעת הדין, "ברור כי לחיצה על הבלמים, במקביל לירידת 'מטח פתאומי של ברד כבד', איננה פעולה רשלנית. דהיינו, קיים ספק שמא הנאשם נסע במהירות הגובלת ב-70 קמ"ש ושעם תחילת הברד בלם בלימה מתונה". במידה ואלו פני הדברים, קבעו השופטים, התנהלות כזו איננה מהווה רשלנות ואי לכך לא ניתן להרשיע הנאשם בעבירה של גרם מוות ברשלנות.