פטירת נוסע מהתקף לב אשר נגרם במהלך תאונת דרכים - האם גרימת מוות ברשלנות

דרגו את המאמר

עיקרון הגולגולת הדקה בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים

אישה ישבה בספסל האחורי ברכב אשר היה מעורב בתאונת דרכים. האישה נפטרה בשל המכה אשר נגרמה כתוצאה מהתאונה, ובעקבות מצב בריאותי קודם. האם הנהג האשם בתאונה יורשע בגרימת מוות ברשלנות? בית המשפט השלום הרשיע את המערער בעבירה זו, וזאת לאחר שנקבע כי הוא היה האחראי לתאונה (או לפחות האחראי המרכזי). בעקבות הכרעת הדין, הוגש על ידי המערער ערעור לפתחו של בית המשפט המחוזי.

במסגרת הערעור תקף המערער את קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לעובדות התאונה (לגבי רשלנותו ומעורבותו בתאונה), וכן טען כי הוא איננו אשם בתאונה. בנוגע לגרימת המוות ברשלנות, נטען כי המוות לא נגרם בעקבות התאונה ויש בסיס לסבור כי מדובר ברשלנות רפואית בטיפול בפצועה. המערער ציין כי המנוחה דיברה עם בעלה לאחר התאונה, ולפתע התדרדר מצבה הבריאותי וניסיונות ההחייאה שנעשו בה עלו בתוהו בגין רשלנות.

בית המשפט קבע כי יש לדחות את הערעור, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. ראשית, בית המשפט דחה את טענותיו של המערער בדבר אופן התרחשות המקרה והיקף אחריותו. לאחר מכן, עסק בית המשפט בטענתו השנייה של המערער – לא גרמתי למוות.

גרימת מוות?

סעיף 309 לחוק העונשין מגדיר גרימת מוות מה היא. על פי סעיף זה, בכל אחד מן המקרים הבאים יהיה ניתן לארות אדם כאילו גרם למותו של אחר, וזאת גם אם מחדלו או מעשהו לא היה "הגורם התכוף או היחידי" למותו של המנוח:
 

• הסב למנוח נזק גופני אשר הצדיק טיפול כירורגי או רפואי, והטיפול גרם למותו של הניזוק. לעניין זה, אין זה משנה האם הטיפול היה מוטעה, וזאת כל אימת שהטיפול ניתן במיומנויות רגילות ובתום לב.
• גרם למנוח חבלת גוף אשר לא הייתה מביאה למותו אילו נזקק לטיפול רפואי או טיפול כירורגי, או אילו היה נוהג זהירות מספקת באורח חייו.
• גרם לאדם אחר לעשות מעשה שיגרום למותו, על ידי איומים או אלימות.
• נזקק לטיפול רפואי או כירורגי נכון או אילו נהג זהירות מספקת באורח חייו.
• מעשו גרם להחשת מותו של אדם הסובל ממחלה או מפגיעה, שהיו גורמות למותו גם אילולא המעשה.
• מחדלו או מעשהו לא היה גורם למוות, במידה לא היה נצטרף אליו מחדל או מעשה של האדם שנהרג או אדם אחר.

המערער הציג שתי טענות. ראשית, לדבריו, מדובר בסעיף מחוק העונשין (309) אשר לא פורט בכתב האישום, ועל כן בית המשפט איננו מוסמך לעשות בו שימוש. מבחינה מהותית, המערער טען כי הוראת החוק לעיל איננה מתיישבת עם הוראות חוק העונשין, וזאת משום שהיא הוראה אשר הופכת את גרימת המוות לעבירה של אחריות קפידה.

בנוגע לטענה הראשונה. בית המשפט קבע כי אכן מדובר במחדל של התביעה, אך מחדל זה אינו יכול להושיע את המערער. הכלל הוא כי בית המשפט מוסמך להרשיע אדם על יסוד עבירה שלא פורטה בכתב האישום, וזאת מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת ועוד, במקרה דנן לא מדובר בעבירה אחרת אלא בסעיף אשר מגדיר מהי גרימת מוות לשם הרשעה בעבירה אשר פורטה בכתב האישום – גרימת מוות ברשלנות.

האם המערער גרם למותה של המנוחה?

טענתו העיקרית של המערער הייתה כי הוא לא גרם למותה של המנוחה. בית המשפט דחה טענה זו. המנוחה הייתה אמנם אישה חולה, ואכן נקבע כי סביר להניח שהיא נפטרה מהתקף לב ולא מהמכה כתוצאה מתאונת הדרכים. עם זאת, בית המשפט קבע כי אף אם הגורם הישיר למותה של המנוחה היה התקף לב, אזי בנסיבות העניין, ובהתחשב בסמיכות הזמנים שבין התאונה לבין המוות, הרי ההתרגשות והמצוקה הנפשית שאחזו במנוחה עקב אירוע תאונה הטראומטי, היו אלה שגרמו לכישלון לבה של המנוחה.

לגבי הטיפול הרפואי, בית המשפט קבע כי המערער לא פירט, ומקל וחומר לא הוכיח, רשלנות רפואית כלשהי מצד הצוות הרפואי כלפי המנוחה. "מדובר במקרה מצער של מעין גולגולת דקה", נכתב בפסק הדין, "במובן זה שפגיעה קלה יחסית גרמה לתוצאה קטלנית, ככל הנראה עקב מצבה הבריאותי הקודם של המנוחה. אולם אין בכך כדי לנתק את הקשר שבין אחריות המערער לתאונה על תוצאותיה".