קבלת עתירה לביטולם של קנסות בגין 12 דוחו``ת חניה

דרגו את המאמר

ביטול דוחות חניה בגין אי עמידה בנטל ההוכחה

בית המשפט קבע כי בחזקת המסירה אין כדי להוציא רשות מקומית ידי חובתה בעניין דו"חות חנייה. למעשה, מוטל על העירייה להקפיד על המצאתו של הדו"ח כדין, ולהוכיח זאת בבית המשפט, לכשתידרש, ברמה סבירה. אי עמידה בנטל הוכחה זה יכול להביא לביטול הדו"חות.

מדובר בפסק דין אשר ניתן במסגרת בקשה לביטול פסקי דין (דו"חות חנייה) שהוגשה על ידי תושב בני ברק כנגד העירייה בעקבות 13 דו"חות חנייה. השופט ציין כי עיריית בני ברק הייתה חייבת לפעול לגביית הקנס בזריזות וביעילות, וככל שהתרחק מועד ביצוע העבירה, כך גבר הנטל הראייתי על העירייה. כמו כן, נקבע כי כאשר בעל הרכב מבקש זאת, על הרשות לפרוש בפניו את ראיותיה להוכחת ההמצאה.

העירייה טענה כי המבקש החנה את רכבו 13 פעמים ללא תו חניה ובניגוד לחוק העזר לבני ברק (העמדת רכב וחנייתו), התמש"א-1980. המבקש לא שילם במועד הנקוב את הקנסות ואלו הפכו לחלוטים. מדובר בדו"חות אשר הודבקו על שמשת רכבו של המבקש בין השנים 1997-2001.

לטענת העירייה, הדו"חות נשוא הבקשה נשלחו למבקש כדין אך זה סירב לקבל אותם. המבקש טען, לעומת זאת, כי מעולם לא הגיעו הדו"חות לידיו. המבקש הוסיף כי נודע לו אודות הדו"חות רק כאשר הגיעו לביתו מעקלים מטעם העירייה בעקבות אי תשלום הקנס. המבקש הוסיף כי לאחר שנודע לו על הדו"חות, כאשר המעקלים הופיע בשער ביתו, הוא פנה לעירייה וביקש לקבל העתקי הדו"חות. לטענתו, ניסיונותיו העלו חרס.

המסמכים אשר הוצגו על ידי העירייה

בית המשפט קבע כי יש לקבל את הבקשה לביטול פסקי הדין, וזאת משום שהעירייה לא הוכיחה כי הדו"חות אכן נשלחו כנדרש לפי חוק. העירייה ניסתה להוכיח את טענותיה באמצעות ארבעה מסמכים, אך לשווא. מסמך ראשון היה "הצגת דו"ח ברירת משפט". מדובר במסמך ובו פרטיו של המבקש, הרכב, העבירה ופרטים נוספים. בית המשפט קבע כי מסמך זה איננו מהווה ראיה למשלוח הדו"ח.

העירייה הוסיפה והציגה מסמך "היסטורית מצבים" ובו מפורטות פעולות העירייה בסדר כרונולוגי. מסמך זה תיעד אף את מועד שליחת הדו"ח לכתובתו של המבקש. מסמך נוסף אשר הוצג על ידי העירייה היה "רשימת דברי דואר רשומים". במסמך זה רוכזו פרטי כל הדו"חות אשר נשלחו למבקש על ידי העירייה, בדואר רשום, ביום מסוים. כמו כן, פורטו פרטי הדו"ח אשר נשלחו בהתאם לימים בהם הם נשלחו.

העיירה הציגה בפני בית המשפט גם "אישור משלוח חוזר של הדואר על דבר הדואר שנשלח בדואר רשום ושלא נדרש על ידי הנמען". אישורים אלה הומצאו לגבי חלק מהדוחו"ת בלבד.

העירייה טענה כי לפי חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, "בעבירות תעבורה אשר חל עליהן סעיף 239 לחוק, ובעבירות קנס, רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את הודעת או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעות מלקבלן".

הוראת חוק נוספת, אשר הייתה רלבנטית למקרה דנן, הינה הוראה אשר קבועה בסעיף 225א'(א) לחוק סדר הדין הפלילי. לפי הוראה זו, במידה ועברה מיום ביצוע עבירת הקנס שנה, לא תוגש עליה הודעת תשלום קנס.

בית המשפט חילק את הדו"חות במקרה זה לשלוש קטגוריות:

• דוחו"ת אשר נשלחו למבקש בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה, אך לא לכתובתו. במקרה זה, הדו"חות לא נשלחו לכתובתו של המבקש, אך המסמכים לאחר מכן נשלחו לכתובתו. עם זאת, מסמכים אלו נשלחו בחלוף שנה ועל כן דין הדו"חות להתבטל.
• דוחו"ת, אשר לא צורפו לגביהן אישורים של "רשימת דברי דואר רשומים". אי צירוף אישורים אלו הביא לביטול פסקי הדין וזאת משום שלא הוצג על ידי העירייה הסבר סביר להעדר האישורים.
• דוחו"ת אשר נתמכו ב"רשימת דברי דואר רשומים". רשימות אלו לימדו כי הדוחו"ת אכן נשלחו לכתובתו הרשומה של המבקש, בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה. עם זאת, בית המשפט דן בכוחן הראייתי של רשימות אלו. הדעות בעניין זה חלוקות בפסיקה. מחד בית המשפט הכיר בעבר בפלטי מחשב כרשימה מוסדית. מאידך, בפסק דין אחר נשללה תפיסה זו. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי משקל הראיות, הנסיבות, מהימנות הראיות וכדומה. בית המשפט קבע כי יש לבטל גם את פסקי הדין במקרה זה, מלבד לאחד (אשר בו נתקבלה בקשה להארכת תשלום הקנס ולא לביטולו).