ענישה מרתיעה בגין סירוב לבדיקת שכרות, אימתי?

דרגו את המאמר

מי שאיננו משתף פעולה עם הרשויות, ובניגוד לחוק מסרב להיבדק בדיקת שכרות, איננו לוקח אחריות על התנהגותו ואיננו מכיר בעבירה, אין לו להלין אלא על עצמו. בית המשפט לא יוכל ללכת לקראתו ואין מנוס מענישה מרתיעה ואף כואבת. קטעים מפסק דינו של כב’ השופט אברהם נ. טננבוים שופט תעבורה ת16233/07.

מהי הענישה הראויה במקרה של סירוב?
 

(והתשובה, אותה ענישה הראויה למי שנוהג שיכור ברמה גבוהה). כידוע, הוראת סעיף 64 ד’ לפקודת תעבורה קובעת כי המסרב ליתן דגימת אוויר נשוף לבדיקה לפי דרישת שוטר, רואים אותו כמי שנהג בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודה. סעיף 39א לפקודה קובע כי העונש המינימאלי לעבירה של נהיגה בשכרות הוא פסילה שלא תפחת משנתיים ימים. 

העונש הראוי נגזר, בין היתר, מגובה השכרות. ככל שמדובר בשכרות גבוהה, ראוי שהעונש יהיה גבוה יותר. ולהיפך. במידה והשכרות מינימאלית, יש אולי מקום אפילו לרדת מתקופת המינימום. 

כיצד יש להתייחס לנהיגה בשכרות הנובעת מסירוב?

בכך עסקנתי בהרחבה בתפ (י-ם) (מ"י נ. עידן ברינזר) כי במקרה כזה מן הראוי להטיל עונש חמור יותר ולראות במסרב כשיכור ברמת שיכרות גבוהה. זאת משתי סיבות מצטברות ומשלימות. ראשית, אם לא נחליט כן, הרי כל מי שנוהג בשכרות כבדה יעדיף לסרב להיבדק.

לא ייתכן שמי שלא שיתף פעולה עם הרשויות ונמנע מבדיקה, ירוויח ממעשיו ויצא חוטא נשכר. שנית, יש לפעול לכך שהציבור ישתף פעולה ככל הניתן עם הבדיקה ולא ינסה להתחמק בתירוצים אלו ואחרים. אציין שוב כי בגזר הדין שם פירטתי את כל הסיבות לכך בהרחבה, ונימוקי כאן הם בנוסף למה שנכתב שם.

ההבדל בין העונש הראוי במקרה של סירוב, ובין מקרה שבו נוטל נאשם אחריות על מעשיו

בא כוח הנאשם ציטט בהרחבה את פסק דיני בפרשת אושרי. מפסק דין זה טען הסנגור יש ללמוד על דעתו של מותב זה כי ההסדר בדבר עונש המינימום הקבוע בחוק הוא קשה מדי, וכי חובה על בית המשפט לסטות לפעמים מהסדר חוקי זה ולהסתפק בעונש קל יותר.

אין בידי לקבל ניסיונו של הסנגור להשוואת הפרשה האמורה לאירוע דנן. ראשית אעיר כי אין זה סוד שבית משפט זה סבור כי הענישה בשכרות היא קשה ולפעמים דרקונית מדי. פעמים רבות ירד בית משפט זה מעונש המקסימום במקרה בו הוטל על נאשמים עונש של"צ משמעותי. אולם אין זה המצב שלפנינו.

בפרשת אושרי קבעתי כי: "אין מבחן חד משמעי, אך יש לבדוק איזון ושקלול של כלל הנסיבות באירוע. בעיקר יש לשים לב לעונשים תחליפים אחרים שניתנו, הודאתו באשמה וחרטתו הכנה, רמת האלכוהול שנמדדה, עברו התעבורתי והשכרותי של הנאשם, חוות הדעת של שירות המבחן, ושילוב של גורמים אלו עם נסיבות אחרות של האירוע."

אך הנסיבות שלפנינו שונות לחלוטין. הנאשם סירב להיבדק בדיקת שיכרות. סירובו זה מסכל אפשרות לדעת מהי רמת האלכוהול שהייתה בדמו. במצב הדברים האמור, הייתה לנאשם אפשרות לשנות את רוע הגזרה ולשלול מסקנה בדבר רמה גובהה יותר של אלכוהול בגופו והוא בחר לפעול אחרת. ולמה ייטב מצבו של מי שמסרב להיבדק ממי שנבדק? בעניין זה נקבע לא אחת כי המגמה הראויה במקרים אלו הינה להחמיר בעונשו של המסרב. 

סוף דבר

חוסר שיתוף פעולתו של הנאשם, התנהגותו החמקנית וההפכפכה, סירובו להיבדק ואי לקיחת אחריות עד לרגע זה, די בהם על מנת להצדיק עונש מרתיע. אעיר כי, אני ער לכך שפסילה עלולה לפגוע בחייו האישיים והמקצועיים של הנאשם, אולם בעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.