פסילת רשיון נהיגה מנהלי של בעל רכב שרכבו השתתף בתחרות

דרגו את המאמר

שופט בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, שלמה בנג’ו דחה בקשת בעל רכב לבטל החלטת קצין משטרה לפסול את רשיון הנהיגה שלו למרות שלא נהג ברכב , עקב חשד למעורבותו בתאונת דרכים קטלנית שקיפחה חייו של נער צעיר, בעת השתתפות בתחרות עם רכב אחר, קבע כי אחריות בעל רכב קיימת כבר בשלב הפסילה המינהלית וכי החלטת קצין המשטרה ניתנה בסמכות.

הערה:

השלב המנהלי הינו שלב מקדמי. בשלב זה טרם נשמעים עדים ולעיתים אף לא מוגש כתב אישום. לשון החוק מאפשרת פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה של נהג ולא של בעל רכב. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לפרש את לשון החוק בהרחבה. על פי פרשנות זו, החוק מטיל אחריות על בעל הרכב כבר בשלב הפסילה המנהלית. לעניין זה, רואים את בעל הרכב כמי שנטל חלק בנהיגה ובשליטה על הרכב והשתתף במשחק המסוכן. אי לכך, יש לקצין משטרה הסמכות לפסול את רשיונו גם אם לא נהג ברכב.

השתתפות בתחרות מכוניות - נטילת חלק במשחק במסוכן

במקרה דנן, השופט ציין כי ניתן ללמוד מחומר הראיות על כך שהמבקש, ביחד עם חבריו, הגיע למתחם באזור התעשיה "בלו-בנד" במטרה להשתתף בתחרות. כמו כן, צוין כי המבקש אכן התחרה עם רכב אחר וכי המקום משמש אתר לספורט מפוקפק בו נערכות תחרויות מכוניות מדי שבת בערב. עוד עולה כי רכב המבקש היה "משופר" באופן מיוחד. הרכב היה מצוייד במנוע מחוזק, צינור מפלט מיוחד וכדומה (כל זאת על מנת להעניק לו עוצמה של מכונית ספורט).

הלכה פסוקה היא כי נטילת חלק במשחק מסוכן טומנת בחובה את האחריות לתוצאותיו של המשחק המסוכן ונקבע כי מוות שנגרם בעטיו של משחק, גם אם לא נגרם על-ידי המשתתפים עצמם, הינו באחריותם של כל המשתתפים. לאמור, התחרות בכביש עולה כדי משחק מסוכן ומגלמת בתוכה התנהגות אסורה ובלתי חוקית.

תחרות כגון דא טומנת בחובה סיכונים למשתתפים ולעוברי הדרך הנקרים בדרכם. כל אחד ממי שנטל חלק בתחרות צריך להיות מודע לסיכונים הכרוכים בכך. דבר זה נכון במיוחד כלפי המשתתפים הפעילים בתחרות.
 

אחריות בעל הרכב

השופט ציין כי אחריותו של המבקש - בעל הרכב, כמי שישב ברכב לצד הנהג (לפי גרסתו) , בעת שהרכב השתתף בתחרות עם רכב אחר ונסע במהירות עצומה, (בהתאם לעדות עדי ראיה רבים), בצירוף יתר הנסיבות, די בה כדי להקים אחריות ברשלנות על בעל הרכב ויש לראות בו שותף מלא לנהיגה פראית ומסוכנת אשר יש בה כדי לסכן את המשתמשים בדרך, ואשר בפועל תוצאתה הייתה קיפוח חייו של נער צעיר.

בית המשפט קבע כי יש לפרש את המונח "נהג" (שבסעיף 47 לפקודה) בהרחבה ולראותו ככולל גם את מי שנטל חלק בנהיגה נשוא העבירה וגם מי שהיה בעל השליטה ברכב. לאמור, אין לצמצם את המונח לדל"ת אמותיו של ההיבט הטכני של נהיגה בפועל.

"שאם לא כן, לא יהיה מתקבל על הדעת שאת רשיון הנהיגה של הנהג עצמו ניתן לפסול אך את מי שמסר לו את השליטה ברכב, ישב לצידו בעת שנהג בפראות, והשתתף במשחק המסוכן ונטל עליו את כל הסיכונים הכרוכים בנהיגה המסוכנת, לא ניתן יהיה לפסול רק משום שפיזית הוא לא לחץ על דוושת התאוצה", נכתב בהכרעת הדין, "פרשנות זו מתיישבת גם עם תכלית הוראות החוק לפסילה מנהלית הקבועות בפקודה. המחוקק ביקש לקדם פני סיכון ולסלק מהכביש את מי שנשקפת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו. המבקש אשר נטל חלק במשחק מסוכן שכזה אשר קיפד את חייו של הולך רגל והתנהג כפי שהתנהג, מעלים עליו שהוא מסוכן לציבור".

נהיגה בזמן פסילה - חזקת מסוכנות

בית המשפט הוסיף כי המבקש דכאן נהג בזמן פסילה, ולחילופין התיר לאחר לנהוג ברכב לצורך ביצוע תחרות במקום בו ישנם עוברים ושבים. במעשיו אלו, הפקיר המבקש את המנוח עם בריחתו ממקום האירוע, בידיעה שפגע בו, הסתיר את הרכב בסימטה, ולאחר מכן הסתתר ואף שיקר לקצין המשטרה.

מסוכנותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את המקרה, הבהיר השופט, ומעבר לנהיגתו בזמן פסילה והעובדה שהתרשל והתיר לאחר לנהוג נהיגה פרועה, הרי שהתנהגותו של המבקש לאחר האירוע מלמדת אף היא על זלזול בחוק. בהתנהגותו גילה, כי הינו חסר רסן, חסר עכבות וחסר מעצורים, מזלזל בחוק ובאוכפיו, השוטרים. לאור האמור קבע, כי החלטת קצין המשטרה בדין יסודה.