תעבורה: עבירת הפקרת אדם לאחר פגיעה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בהתאם לחוק, עבירה של הפקרת אדם לאחר פגיעה היא העבירה החמורה ביותר מבחינת הענישה שלצידה בפקודת התעבורה.  בעיני המחוקק חמורה עבירת ההפקרה מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וזאת ניתן ללמוד מן הענישה שקצב המחוקק לצד כל אחת מעבירות אלו.

בעוד שלצד גרימת מוות ברשלנות קבע המחוקק רף ענישה מכסימאלי של 3 שנות מאסר, קבע המחוקק לצד עבירה זו חובת מאסר כאשר הענישה המכסימאלית היא של 7 שנות מאסר (ובנסיבות אחרות בהן יש ידיעה פוזיטיבית על פציעה – 9 שנות מאסר).

כיצד מתייחס ביהמ"ש לעבירה זו?

לא רק המחוקק ראה חומרה מיוחדת בעבירה זו, גם פסיקת בית המשפט העליון, באופן שיטתי, היתה נוקשה בכל הקשור לענישה הקשורה עם עבירה חריגה זו. 

בפרשת חיים ממן נגד מדינת ישראל, דן בית המשפט העליון בענינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של הפקרה לאחר שנמלט רגלית מזירת תאונה בה היו פצועים. אף שאיש, בסופו של יום, לא מצא את מותו בתאונה זו, אישר בית המשפט העליון את הענישה הכוללת מאסר בפועל למשך 24 חודשים יחד עם פסילה בפועל למשך 10 שנים תוך שהדגיש בהחלטתו את חובתו המוסרית של כל אדם לעצור ולהושיט עזרה לפצוע בין אם פציעה זו נגרמה בשל רשלנותו ובין אם לא.

ביהמ"ש מציין כי עצם מעורבותו של נהג בפגיעה באדם אחר מטילה עליו מיידית חובה חוקית ומוסרית לעצור ולסייע ככל יכולתו לאדם הפגוע. השארתו של אדם פגוע ללא עזרה על הכביש תוך עזיבה של מקום האירוע הינה התנהגות שהמחוקק וגם הפסיקה סולדת ממנה ובצדק מציבה לצידה את הענישה המחמירה ביותר בפקודת התעבורה.

ברוח עמדתו העונשית המחמירה של בית המשפט העליון פסקו גם ערכאות נוספות.

דוגמאות מן הפסיקה

כך החליט בית המשפט המחוזי בפרשת אבוטבול נגד מדינת ישראל וכך גם בפרשת פורת נגד מדינת ישראל שם נידונה המערערת ל- 18 חודשי מאסר בפועל. 

בפרשת נסאסרה נגד מד"י החליט בית המשפט העליון לאשר מאסר של 12 חודשים בפועל ופסילה למשך 5 שנים ביחס למי שהפקיר רוכב אופנוע פצוע על הכביש. 

בפרשת אורן אשר נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים ביחס לסעיף 64 א (ב) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, אך דברים אלו רלוונטים גם לעבירה המיוחסת במקרה דנן:

"העבירה החמורה בה הורשע המערער, שעניינה בהפקרה לאחר פגיעה, קובעת עונש כבד של 9 שנות מאסר בצידה.

בכך באה לידי ביטוי השקפת המחוקק אשר להתנהגות המצופה מנהג שפגע באחר, גם אם לא באשמתו וגם במקרים בהם אין בסיוע על ידי הנהג הפוגע כדי להקל על מצבו של הקורבן. עמדתו של המחוקק בהקשר זה הינה ברורה וחד משמעית. המבקש לנהוג בכביש נושא על כתפיו אחריות כבדה. במסגרת זו עליו לעשות כל שביכולתו לשמור על בטיחותם ושלמות גופם של האחרים העושים שימוש בדרך, בין אם כנהגים ובין אם כהולכי רגל. האחריות המוטלת על הנהג אינה מתמצית אך בשמירה על כללי התנועה, אלא זו רחבה יותר וכוללת, בין היתר, הושטת יד למי שנפגע על ידו, גם במקרים בהם הפגיעה אינה כרוכה בביצוע עבירה על ידי הפוגע".

לסיכום,

המסקנה מהפסיקה לעיל על רקע החקיקה הינה חד משמעית. עבירת ההפקרה הינה עבירה לגביה סבור ביהמ"ש כי קיים אינטרס ציבורי חד וברור לענישה מחמירה אשר תתן ביטוי הולם להתנהגות החריגה של מבצע העבירה. מגמה זו עולה בקנה אחד עם תופעת ההפקרה שהפכה לאחרונה להיות נפוצה והצורך המיידי לשדר מסר חד וברור כי הענישה בעקבות התנהגות זו תהיה מחמירה.

אם הנך מואשם בעבירה של הפקרה לאחר תאונה או פגיעה מומלץ לפנות אל עורך דין תעבורה בהקדם ככל האפשר על מנת לקבל סיוע וייעות משפטי מקצועי.