סטיה מעונש מינימלי בגין נהיגה בשכרות

דרגו את המאמר

סטייה מענישת מינימום בעבירה של נהיגה בשכרות, האמנם?

שני המשיבים הורשעו בעבירות של נהיגה בשכרות, על פי הודאתם, בבית המשפט לתעבורה בירושלים. על המשיב הראשון, אשר הורשע גם בעבירה של חציית רמזור באור אדום, גזר בית המשפט פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך כשנה, וזאת בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית. כמו כן, בית המשפט גזר על משיב זה 250 שעות לתועלת הציבור, קנס בסך 1,500 שקלים ופסילה על תנאי לשלוש חודשים למשך שלוש שנים. על המשיב השני, אשר הורשע "רק" בעבירה של נהיגה בשכרות, בית המשפט גזר פסילה של שלושה חודשים (בניכוי שבעה ימי פסילה מנהלית), קנס בסך 1,500 שקלים ופסילה על תנאי.

המדינה הגישה ערעור על קולת גזרי הדין שהוטלו על המשיבים בבית משפט קמא. המדינה טענה כי לצד עבירת נהיגה בשכרות נקבע עונש מינימלי של פסילה למשך שנתיים לפחות. אי לכך,טענה המדינה, סטייתו של בית המשפט השלום מהעונש המינמאלי - דינה להתבטל.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורי המדינה והעמיד את עונשם של המשיבים על פסילה בפועל למשך שנתיים, כקבוע בחוק. בפסק הדין במחוזי נכתב כי החלטתו של בית משפט השלום במקרה דנן הייתה מנוגדת לפסיקת בית המשפט העליון. לא זו אף זו, בית המשפט קבע כי מדובר בלא פחות מ"פגיעה של ממש בתדימתה של מערכת המשפט וחשש לפגיעה באמון הציבור למערכת". בית המשפט הוסיף כי מדובר במשיבים אשר בעברו של כל אחד מהם כ-40 הרשעות.

המסגרת המשפטית

סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע במפורש פסילת מינימום בשל נהיגה בשכרות. על פי סעיף זה, במידה ואדם הורשע בנהיגה בשכרות, דינו (בנוסף לכל עונש אחר) פסילה לתקופה שלא תפחת משנתיים. המשיבים ניסו להפנות את בית המשפט המחוזי לסיפא של סעיף זה הקובעת כי "בית המשפט רשאי, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

הלכה פסוקה היא, כי כאשר המחוקק קובע עונש מינימום, מותיר הוא לשופט מרווח מצומצם מאד של שיקול הדעת בבואו לגזור את עונשו של פלוני. יתרה מזאת, מדיניות הענישה של בית המשפט העליון ובית משפט זה בעבירות של נהיגה בשכרות - לפיה אין לסטות מרף הענישה המינימאלי הקבוע בהוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה אלא בנסיבות מיוחדות ובמקרים נדירים ביותר - חזרה ונשנתה לא אחת ולא שתיים.

"סבורני, כי לא נמצאו נסיבות מיוחדות לסטות מרף הענישה המינימאלי הקבוע בסעיף 39א לפקודת התעבורה, עת העונש שהטיל בית משפט קמא מופרז בקולתו. אף כאן התעלם בית משפט קמא מהוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה וההלכה הפסוקה. אין בידי לקבל טעמי בית משפט קמא לסטיה מהעונש המינימאלי שיש להטיל במקרה זה" סיכם השופט החלטתו.