גרם מוות בתאונת דרכים עקב פגיעה בהולך רגל במעבר חציה
| דרגו את המאמר |
|
הולך רגל נדרס למוות במעבר חצייה
שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה משה גל עד גזר עתה על הנאשם משה יליד 1974 , שהורשע בכך שבעת שנהג במשאית גרם ברשלנותו למות המנוח, ויטלי אוליצקי ז"ל, בהולכו על מעבר חצייה, את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים ופסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 10 שנים.
רקע:
ביום 16.4.08 נהג הנאשם במשאית במסגרת עבודתו, פגע באמצעותה במנוח שחצה את הכביש על מעבר חצייה בקרית מוצקין, סמוך לכיכר הקרויה "כיכר הפינגווינים". המנוח היה בן 72 שנים במותו ולאחר שפגעה בו המשאית, נתפס מתחת לגחונה וכך המשיך הנאשם לנסוע, בלי לחוש שפגע במנוח, כ-
בגין מעשיו הואשם הנאשם בעבירה של הריגה אך זוכה ממנה והורשע תחתיה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ובעבירה של אי מתן זכות קדימה. השופט גלעד ציין בתחילת גזר הדין כי השאלה העומדת בבסיסו הינה- מה ייגזר לו לנא שם, שהינו איש הגון ונורמטיבי, האם דינו מאסר מאחורי סורג ובריח או שמא מאסר בדרך של עבודות שירות ?
קצינת המבחן המליצה לעניין העונש בין היתר, על ענישה בדרך של מאסר שירוצה בעבודות שרות, כיוון שענישה של מאסר בפועל עלולה להגביר את הסיכון בו מצוי בנו , שהינו ילד עם סיכון לפגיעה עצמית וכוחותיה הדלים של האם לא יספיקו לצורך הטיפול בו.
מאסר בפועל או עבודות שירות?
השופט הבהיר כי בפסיקת בתי המשפט "הזרם המרכזי" והכלל שהתגבש הוא, כי בשל הקטל בדרכים מן הראוי להחמיר בענישה ובדרך כלל תכלול זו מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, ולא בדרך של עבודות שרות. רק מקרים חריגים, בהם נוצר שילוב בין רשלנות רגעית ולא חמורה ונסיבות אישיות יוצאות דופן יביאו את בתי המשפט להסתפק בעונש של עבודות שרות, בתוספת פסילת רשיון נהיגה לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי, קנס ופיצויים.
בין הקושיות שהתעוררו בהתייחס לענישה ציין השופט בין היתר כי: "מי לידינו כף יתקע שבאמת נשיג הרתעה והקטל בדרכים יפחת בשל מאסרם של נהגים קטלניים ? רוצה לומר, שאם האפשרות כי הנהגים עצמם וקרוביהם ייהרגו, או ישארו נכים לכל חייהם, בשל נהיגה פרועה ורשלנית לא הרתיעה אותם, האם מספר חודשי או שנות מאסר ירתיעום ? ושמא די שנהגים יהיו מודעים לכך שאם יתרשלו בנהיגתם ויגרמו למוות, ירצו עונשם מאחורי סורג ובריח, כדי שינהגו באופן כללי בזהירות יתר, ומתוך כך תפחתנה התאונות, וינצלו נפשות ובכך, תושג הרתעה?".
השופט הוסיף כי :"ניסינו החמרה, שלחנו למאסר בפועל יותר ויותר אנשים שגרמו למוות בכבישים, לתקופות ארוכות יותר ויותר וזה לא עזר להפחתת הקטל בדרכים. האם לא הגיע הזמן לקרוא: "המלך עירום", דרך זו לא הועילה, התרופה לא סייעה "לחולה" ויש למצוא – פתרון – תרופה אחרת.
עוד זה שואל והולך והנה זה בא ועונה: אם לא היינו מחמירים בענישה, הקטל בדרכים היה מחמיר יותר, ומי מהם צודק...? והאם כלל נחקר נושא זה באופן מדעי והוכח שההחמרה בענישה הועילה להיות פתרון, ולו חלקי, לקטל בכבישים בהיותה בעלת אפקט הרתעתי ? דהיינו, אם החמרה בענישה, בעיקר ע"י השתת מאסר בפועל, לא השיגה את מטרתה – הרתעה – מדוע שנמשיך בדרך זו שמשרתת בעיקר את המטרה העונשית של גמול ולא של הרתעה ?".
מאסר בפועל למרות המלצת שירות המבחן
השופט גלעד הבהיר לבסוף כי ההתלבטות בענין עונשו של הנאשם , היתה קשה כקריעת ים סוף עבורו, ולאחר שפירט בהרחבה את השקולים שהנחו אותו בגזירת העונש בסופו של דבר הגיע למסקנה שאין נסיבותיו האישיות של הנאשם – אף שמיוחדות הן – נכנסות לגדר אותן נסיבות חריגות במיוחד, המצדיקות סטייה מדרך המלך וממדיניות הענישה המקובלת במקרים כאלה, כי אינו יכול לקבל את המלצת קצינת המבחן להטלת עבודות שרות וכי אף הוא ילך בדרך בית שמאי ויטיל על הנאשם מאסר בפועל אך בקביעת אורכו יתחשב לקולה בנסיבות המיוחדות של המקרה ושל הנאשם.
השופט הוסיף כי המלצת שרות המבחן להטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות, מבוססת בעיקר על החשש שהסיכון לפגיעה בבנו של הנאשם יגבר בהיות אביו מאחורי סורג ובריח וכי הוא משוכנע ששרותי הרווחה אשר מכירים את המשפחה ומטפלים בה מזה זמן רב, ואף האם, והוריה , יתגברו על הקשיים. כדי לסייע בידם, המליץ בפני שירותי הרווחה לעשות מאמץ מיוחד לטפל במשפחת הנאשם ובמיוחד בבנו ובצרכיו המיוחדים בעת שהאב ישהה במאסר.