הימנעות מהרשעה בפלילים והרשעה בעבירות תעבורה בהתחשב בגיל צעיר
| דרגו את המאמר |
|
הימנעות מהרשעה בפלילים והרשעה בעבירות תעבורה בהתחשב בגיל צעיר
צעיר יליד 1989 הודה במסגרת הסדר טיעון כי בדצמבר 2007 הוא נהג נהיגה רשלנית ופזיזה בדרך ציבורית, הפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו, לא ציית לרמזור אדום, לתמרור עצור, ונהג במהירות מופרזת ובקלות ראש.
יצוין כי מעשיו אלו גרמו לתאונת דרכים. על פי הסדר הטיעון, בטרם בית המשפט הרשיע את הנאשם, הופנה האחרון לשירות המבחן. כבר בשלב זה עמדה הפרקליטות על כוונתה לדרוש מבית המשפט להרשיע את הצעיר.
שירות המבחן
שירות המבחן קבע כי עסקינן בבחור צעיר בן 19, אשר סיים 12 שנות לימוד והוציא בגרות מלאה. גיוסו לצה"ל נדחה מטעם הגורמים המוסמכים לכך, עד לתום ההליך המשפטי. תסקיר המבחן קבע כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על מעשיו והוא מנסה לגלגל את האחריות, פעם אחר פעם, לחבריו לספסל הלימודים אשר גרמו לו לתחושות "רדיפה ולחץ" ו"הדיחו אותו לפעול ללא הפעלת שיקול דעת".
הנאשם טען כי הוא אינו זקוק להליך טיפולי וגיוסו לצבא יסייע לו להתמודד עם קשייו בעתיד. חרף טענות אלו, שירות המבחן ציין כי הנאשם, בהשפעת הוריו, הפיק לקחים חיוביים בעזרת ההליך המשפטי. בסופו של דבר, ולנוכח חומרת העבירות והחשש שאי הרשעה תטשטש לנאשם את חומרת מעשיו, התקשה השירות לבוא בהמלצה חד משמעית שלא להרשיעו.
הימנעות מהרשעה, אימתי?
ככלל, אדם אשר הודה בביצוע עבירה פלילית, או אדם אשר אשמתו בביצוע עבירה פלילית הוכחה מעל לכל ספק, אמור להיות מורשע בדינו. הרשעת האדם מביעה אפוא את "סלידתה של החברה ממעשה העבירה אשר ביצע הנאשם" ומטרתה הינה להרתיע אחרים מביצוע עבירות דומות.
יחד עם זאת, סעיף 71א לחוק העונשין, וסעיף 1 לפקודת המבחן, מעניקים לבית המשפט את הסמכות להימנע מהרשעה. סמכות זו איננה מופעלת באופן שגרתי והשימוש בה נעשה במקרים חריגים בהם בית המשפט משוכנע כי הנזק אשר עלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו גדול באופן בלתי מידתי בהשוואה לנזק אשר ייגרם לציבור אם הנאשם לא יורשע בדין.
בבוא בית המשפט לקבוע האם להרשיע את פלוני, אם לאו, עומדים לנגד עיניו מספר שיקולים הקבועים במבחנים שגובשו בפסיקה. בית המשפט מחוייב בעיקרון הענישה האינדיווידואלית בשיטת המשפט הישראלית, ומתייחס לנאשם הספציפי שבפניו ולנסיבותיו האישיות, תהא העבירה נשוא הרשעתו חמורה ככל שתהא. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי שיקומו של נאשם והחזרתו לתפקוד נורמטיבי הם בין המטרות החשובות של המשפט הפלילי.
"חברה נאורה, ראוי לה שתעשה כמיטב יכולתה לשקם עבריין. עבריין עבריין ודרך שיקומו שלו. שיקום שצלח הוא בבחינת זה נהנה וזה נהנה: נהנה העבריין שחייו שוקמו ונהנית החברה שעשתה טוב ומנעה רע נוסף", נכתב בפסק הדין, "החברה נהנית כאשר מצטרף לשורותיה אזרח, שבמקום להזיק, הופך פרודוקטיבי, מועיל ותורם לעצמו ולכלל".
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי העבירות נשוא כתב האישום הינן עבירות חמורות, קל וחומר בימים בהם הקטל בכבישי ישראל הינו מכת מדינה של ממש. עבירות תעבורה עלולות לסכן את חייהם ורכושם של המשתמשים בדרך, והם מסוכנות אף לעבריין עצמו. במקרה דנן, מדובר בצעיר אשר לא הקשיב לשוטרים אשר ביקשו ממנו לעצור, פרץ במנוסה תוך נהיגה רשלנית ובמהירות מופרזת, וגרם לתאונת דרכים.
גיל צעיר - האם שיקול?
בית המשפט ציין כי גילו הצעיר של הנאשם עומד "לזכותו" מבחינת הרשעתו העתידית. "מיותר לציין כי הרשעת אדם צעיר - בגילו של הנאשם - עלולה להיות ברת השפעה קשה על המשך התנהלותו הנורמטיבית של הנאשם בעתיד. הרשעה זו עלולה לצמצם את אפשרויות התקדמות של הנאשם ולעקור אותו משגרת החיים המקובלת על מרבית בני גילו". למעשה, בית המשפט קבע כי ייתכן והרשעת הנאשם תפגע בגיוסו לצה"ל, תימנע מהמשך ההליך החיובי שהתחיל בחייו של הנאשם - בעזרת הוריו - במקביל להליך המשפטי, ותגרום לנאשם להפוך בסופו של היום לנטל על החברה.
"משכך", קבע השופט, "בבואי להעמיד את האינטרס הציבורי שבהרשעה מצד אחד, אל מול האינטרס האישי של הנאשם מצד שני, הגעתי למסקנה כי חרף חומרת העבירות, האינטרס הציבורי, לא פחות מזה האישי, ייצא נשכר אם הנאשם לא יורשע בגין העבירות שבחוק העונשין בהן הודה". עם זאת, בית המשפט קבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות לפי פקודת התעבורה ותקנותיה.