אחריות מעבידים בעבירות נהיגה מסויימות של הנהגים השכירים

דרגו את המאמר

אחריותו של מעביד בעקבות עבירות תנועה של נהגים שכירים

האם מעביד הינו אחראי לעבירות נהיגה בהם מואשמים נהגים שכירים? האם, כאשר הנהג מבצע עבירות תעבורה, בשל הוראות מפורשות של המעסיק, יש להטיל את האחריות גם על המעביד? מהו היקף האחריות של הנהג במקרים אלו?

נהג שכיר בחברת הסעות הודה כי נהג ברציפות מעל 12 שעות, וזאת בניגוד לתקנה 168א(2) לתקנות התעבורה. לטענתו, מדובר בנהיגה אשר הותוותה לו על ידי המעסיק, במסגרת שעות עבודתו אשר נקבעו מראש. יצוין כי בעברו התעבורתי של הנהג במקרה זה נרשמו עשר הרשעות קודמות. היות ומדובר בנהג מקצועי, הנמצא במרבית שעות היום על ההגה, לא מדובר בעבר מכביד במיוחד. הנאשם טען כי אין להרשיעו וזאת משום שהוא אינו חופשי לקבוע את שעות עבודתו.

דיון בסוגייה

יש הטוענים כי העסקתם של נהגים שכירים מעבר לשעות הנהיגה המותרות הפכה בשנים האחרונות לדבר אשר בשגרה בקרב מעסיקים רבים. אחת הסיבות העיקריות לעניין זה נובעת מרצונם של המעסיקים למקסם את שעות העבודה למטרות רווח.

אי לכך, נהגים רבים מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן. מצד אחד, המעסיק בוחן אותם על פי נאמנותם לעסק ונכונותם לעבוד הרבה וקשה. מצד שני, החוק אוסר ומגביל את שעות הנהיגה שלהם. לעיתים, המעביד מצ'פר נהגים המרבים בשעות נהיגה, אם בבונוסים ואם בתשלום ביתר של שעות מיוחדות. כמו כן, לא אחת מתחייב המעסיק לשלם את הקנס או הדו"ח אשר יינתן לנהג בגין "תפיסתו".

למעשה, במרבית המקרים הנהגים השכירים אינם שולטים בדרישות ובבקשות של מעסיקיהם, והם חוששים לא אחת כי סירוב להיענות לדרישות המעסיק יעכיר את היחסים בינם לבינו, ויוביל להרעה בתנאי העסקתם ואף לפיטוריהם. 

במקרה דנן, בית המשפט ציין כי האינטרס הכלכלי של המעסיק הינו ברור. כמו כן, יוער כי כאשר המעסיק נדרש לבצע הובלה, והנהג היחידי העומד לרשותו כבר ריצה את שעות הנהיגה המותרות לו, לא תמיד יוותר המעסיק על הנסיעה. קל וחומר הדברים נאמרים כאשר הנזק הכלכלי אשר עלול להיגרם למעסיק כתוצאה מביטול הנסיעה הינו רב.

משאיות לא תקניות ומשא מעבר למותר - כמשל

השופט ע. חבש, התייחס בפסיקתו לתקנה אחרת (האורך המירבי של כלי הרכב) אך הדברים היו יפים גם למקרה דנן. "בפסק הדין בע"פ 30410/06 הבעתי את דעתי במקרה דומה של נהיגה בניגוד לתקנה 313 כדלקמן: התקנה המדוברת, הינה תקנה שציבור הנהגים השכירים יתקשה לעמוד בה. נהגים אלו חייבים לעבוד במקצועם ולדאוג לפרנסת בני ביתם. מי שצריכים לעמוד לדין הם בעלי כלי הרכב כדוגמתו של הרכב בו נהג המערער.

במקרה זה, בא כוח המשיבה לא ידע לומר אם הבעלים של הרכב הועמד לדין אם לאו. יתרה מזו, רשויות הרישוי חייבות לתת מענה חד משמעי למצב בלתי אפשרי זה בו הן מאשרות עגלות שצירופן לכלי רכב ארוכים מהווה עבירה על תקנות התעבורה. המציאות כיום הנה כזו שמי שבסופו של דבר, מי שנושא באחריות למצב בלתי אפשרי זה הם הנהגים השכירים, שאין להם כל כוח החלטה או שליטה באשר לצירופן של עגלות לא חוקיות כאלו".

למעשה, בית המשפט ציין כי לא תמיד הנהג בפועל אחראי לביצוע העבירות, אך פעמים רבות הוא זה אשר נאלץ "לשלם את המחיר".

השופט ציין לדוגמא כי נהגים רבים נתפסו נוסעים במשאיות עם משקל עודף. לא אחת, נהגים אלו טענו כי לא הייתה להם כל ברירה וזאת משום שהמעסיק הכריח אותם להעמיס על המשאית ביתר. הנהגים טענו כי אין להרשיעם ויש לפנות בעניין זה לפתחו של המעביד. בית המשפט קבע כי על פי רוב הקנסות הוטלו על העובדים ולא על המעסיקים. עם זאת, על מנת להילחם בתופעה, הוחלט כי יהיה ניתן להחרים את הרכב בגין משקל עודף. החרמת הרכב הסיתה את ה"אש" לכיוונם של המעסיקים, ותופעת העמסת היתר פחתה פלאים.

לסיכום, המלצה להעמיד לדין את המעסיק

בית המשפט קבע כי מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי המעסיקים הם אלה אשר צריכים לשאת באחריות בגין נהיגתו של נהג במקרה כגון דא. יודגש כי כאשר מדובר בנהג משאית או נהג רכב עצמאי, אשר הינו בעל הבית של עצמו, האחריות במלואה תוטל עליו ולא על החברה. בית מהשפט המליץ כי כאשר מדובר בנהג שכיר, יש להעמיד ראשית את המעסיק לדין בגין העסקתו של האחרון מעבר לעשות המותרות בחוק. מדובר אפוא בהליך אשר הינו יותר צודק, ובעיקר, יש בו כדי להתריע בפני הישנות תופעה זו בעתיד.