בית המשפט קיבל ערעורו של נהג וביטל הרשעתו שלא בפניו עקב מחלה

דרגו את המאמר

ביטול הכרעת דין של מורשע בעבירות תעבורה שדינו נחרץ שלא בפניו

בית המשפט קיבל את ערעורו של נהג אשר הורשע שלא בפניו בנהיגה בשכרות. מכתב האישום עולה כי ביום 18.2.08, בשעה 02:10, כאשר נהג המערער את רכבו ברח’ אחי אילת בקרית חיים, הוא עוכב לבדיקת אלכוהול בגופו. הבדיקה הראתה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 520 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

 
המערער פנה לעו"ד ושכר שירותיו כדי להגן עליו ואילו זה הודיע לו שלא להופיע לישיבה הקבועה משום שהוא עומד לבקש דחיית הדיון, הואיל וקבועים לו תיקים אחרים בבית המשפט בנצרת. עורך הדין הגיש בבוקר ה-18.3.09 (בשעה 09:32 בפקס), בקשה לדחיית הדיון הקבוע ליום 19.3.09, תוך שהוא מנמק את בקשתו בכך שהפניה אליו ושכירת שירותיו, הייתה יום לפני מועד ההקראה וכי ביום הדיון קבועים לו, זה מכבר, דיונים אחרים.

בית המשפט מרשיע את הנאשם שלא בפניו

עם זאת, בימ"ש קמא לא דן בבקשה לדחיית הדיון שהוגשה יום קודם לכן וקיים את הדיון בהעדר המערער, הרשיעו בדין ודחה את הדיון לטיעון לעונש ליום 22.6.09. בקשה לביטול הכרעת הדין הוגשה לבית המשפט אך נדחתה בטענה ש"אין זה מן הראוי כי עו"ד היודע שבמועד הדיון לא יוכל להתייצב לדיון יקבל על עצמו הייצוג בתיק. למצער היה על הנאשם להתייצב לדיון. מתצהיר הנאשם לא עולה כי לנאשם הגנה ראויה. הבקשה נדחית".

מחלה, האם סיבת היעדרות מהדיון?

זאת ועוד, המערער טען בבקשתו שבכתב וזו שהעלה בפתח הדיון ביום 22.6.09, כי יום קודם למועד הדיון הוא סבל מכאבי גב עזים, שתוקפים אותו מדי פעם מאז נפגע בתאונת דרכים בה נגרם לו שבר בחוליות הצוואר. טענה זו, שאף נתמכה בתעודה רפואית, לא זכתה לכל התייחסות מצד בית משפט קמא בהכרעת הדין.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 דורש קיומה של עילה אחת משתיים לשם ביטול פסק דין שניתן בהעדר. הסעיף קובע: דהיינו, העילה הראשונה שבסעיף הנ"ל היא: קיומה של סיבה מוצדקת להיעדרות והשניה קיומו של חשש לעיוות דין. השופט כמאל סעב קיבל את ערעור של המבקש וזאת משום שלכל הדעות, מחלה הנתמכת באסמכתא ערוכה כדין, מהווה סיבה מוצדקת להיעדרות.