לא יפסל רישיונו של רוכב אופנוע שדרס למוות קשיש

דרגו את המאמר

האם יפסל רישיונו של רוכב אופנוע אשר דרס למוות קשיש?

בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתה של המדינה לפסול את רישיונו של רוכב אופנוע אשר כנגדו הוגש כתב אישום חמור בגין גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה לאדם, גרימת נזק לרכוש (כל זאת עקב אי האטה, אי עצירה ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה). כתב האישום הוגש בעקבות תאונה שארעה בין רוכב האופנוע לבין קשיש בן 79 אשר הביאה למותו של הקשיש (לאחר שנתיים וחצי של תרדמת).

המדינה טענה כי רוכב האופנוע נהג בפזיזות, בקלות דעת ובחוסר זהירות, לא הבחין בקשיש אשר חצה את מעבר החצייה, לא האט לקראתו ופגע בו עד כדי שהאחרון נפצע באורח אנוש ומת מפצעיו כעבור מספר חודשים. עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לפסילה עד תום ההליכים. .

המדינה מציגה ראיות להרשעתו של הנהג

המדינה ביססה את בקשתה כאשר היא מניחה בפני השופט מצג ובו ראיות, לכאורה, שיש בהן בכדי להביא להרשעתו של רוכב האופנוע. ראיות "גורפות" אלו כללו תצלומים אוויריים, הוכחות על תקינותו של האופנוע, עדות ראייה ותצהירים של בוחני תנועה.

רוכב האופנוע ביקש לדחות את בקשת המדינה לפסול את רישיונו שכן טען כי בידיו טיעוני הגנה אשר יהיה בהם בכדי לשפוך אור על האירוע. בין השאר טען עורך דינו של הרוכב כי מרשו איננו מסוכן לציבור, וכי לא קיימת חובה על נהגים לעצור בטרם הם עוברים מעבר חצייה. זאת ועוד, לטענתו של הרוכב, הקשיש התפרץ לכביש והתאונה הייתה בלתי נמנעת.

כמו כן, טען הרוכב כי עברו התעבורתי דל, זאת למרות כי הוא בעל רישיון כבר למעלה מ-15 שנה. הרוכב הוסיף ופנה לבית המשפט בבקשה כי ידחה את הפסילה שכן האופנוע משמש לפרנסתו וכי הוא גרוש ומשלם מזונות לבנו הקטין.

מתי ייפסל רשיונו של נהג בגין תאונה בה נהרג אדם?

הדיון בבית המשפט לתעבורה סבב סביב תיקון מס’ 79 לפקודת התעבורה אשר נכנס לתוקפו באוגוסט 2007 ובו נקבע כי רישיונו של נהג אשר היה מעורב בתאונה בה נהרג אדם, יפסל לאלתר עד תום ההליכים בעניינו. עם זאת, על פי התיקון, רשאי בית המשפט להותיר את רשיונו של הנהג בתוקף עד תום ההליכים, במידה ושוכנע כי אין הנהג מסוכן לציבור.

סמכות זו לפסול רשיונו של נהג הייתה קיימת לבית המשפט עוד בטרם נכנס לתוקפו התיקון האמור. החידוש בתיקון, אם כן, כאשר מעורב נהג בתאונת דרכים בה נהרג אדם - עליו להוכיח לבית המשפט כי אין הוא מהווה סכנה לציבור ולכן אין לפסול את רישיונו. 

על מנת לבחון שאלת הפסילה, בודק בית המשפט שני מבחנים: 

• קיומן של ראיות לכאורה שיש בהם די בכדי להביא להרשעתו של הנאשם בעניינו.
• בחינת מסוכנותו לשלום הציבור בדרכים.

המדינה הציגה ראיות רבות שיש בהם בכדי להביא להרשעתו של רוכב האופנוע – בהן ראיות כגון תצלומים, תצהירים, עדויות ועוד – אי לכך, עמדה המדינה במבחנה הראשון בדרך לפסילת רישיונו של הנהג. בית המשפט פנה אם כן לבחון את מידת מסוכנותו של רוכב האופנוע.

בבואו של בית המשפט לבחון מסוכנותו של נהג, עליו לבדוק את השאלות הבאות:  

• האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג?
• האם מעידות נסיבות התאונה על כך שאופן נהיגתו מסוכן?
• האם מדובר באירוע בעל אופי מקריאו בדרך התנהגות אופיינית?
• האם מעיד עברו של הנהג על כך שהוא מסוכן?
• האם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג – כגון מצב בריאותו הגופנית או הנפשית – העושים אותו מסוכן?

השופט קיבל החלטתו מתוך מכלול התשובות לשאלות לעיל, ותוך כדי הפעלת שיקול דעת המבוסס על ניסיונו האישי, אגב הרכבת התמונה הכוללת.

מן הכלל אל הפרט

בעניין רוכב האופנוע שלפנינו היה סבור השופט כי יש לדחות את בקשת המדינה וזאת משום שלמרות שאכן קיימות ראיות לכאורה להרשעתו בכתב האישום, או לפחות במרבית הסעיפים בכתב האישום, על פי התנהלותו תוך כדי האירוע ולאחריו ניתן להבין כי רוכב האופנוע איננו נהג מסוכן לציבור.

השופט התייחס למהירות נסיעתו של רוכב האופנוע שהייתה נמוכה מהמהירות המרבית, להתנהלותו לאחר האירוע כאשר רץ לסייע לקשיש תוך כדי שהוא מזעיק את כוחות ההצלה, לטיעוני הגנתו כי נאלץ לעבור נתיב (דבר אשר הביא לפגיעה בקשיש) משום שנתיב נסיעתו נחסם על ידי מונית, עברו הפלילי והתעבורתי הנקי והיות שרישיון הנהיגה שלו הינו מקור פרנסתו (משום שהינו נהג משאית).

השופט אף הוסיף כי רישיונו של רוכב האופנוע לא נפסל באופן מיידי (למרות שהקשיש לא נפטר במקום אלא רק נפל לתרדמת ונפטר לאחר מספר חודשים) ועובדה זה יש בה לחזק את טענתו של רוכב האופנוע, שכן כבר אז קבעה המדינה כי אין לשלול את רישיונו. אי לכך, נדחתה בקשת הפסילה.