המשטרה תחזיר לבעלי הטרקטורונים את הרכבים עד תום ההליכים

דרגו את המאמר

הטרקטורונים יחזרו לבעליהם ולא יוחרמו על ידי המשטרה

האם סמכותה של המשטרה לחלוט רכבים שנעשו בהם עבירות תעבורה, עד לתום ההליכים בעניין נשוא העבירות, נובעת מפקודת סדר הדין הפלילי, או מדיני התעבורה? שאלה בנושא זה הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בנוגע לשני טרקטורונים אשר הוחרמו על ידי המשטרה.

בעלי הרכבים טענו בבית המשפט כי למשטרה לא קמה סמכות לחלוט את הטרקטורונים שכן סעיף 57 א’ לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961 מבטל למעשה את סמכות המשטרה עפ"י סעיף 32 לסדר הדין הפלילי, בהיותו חוק ספציפי הגובר על חקיקה כללית.

המערערים טענו כי המסוכנות אינה נשקפת מהטרקטורונים עצמם, או מהצורך לשמור עליהם ללא שינוי. בעלי הרכבים הוסיפו כי מהרגע בו בוטל רשיון הרכבים ונמסרה להם הודעה על איסור השימוש בהם עד תיקון הליקויים, אין חשש לשימוש קודם התיקון, זאת על רקע הסנקציות הקבועות בפקודת התעבורה.

משטרת ישראל אמרה כי טענותיה אינן טענות בעלמא, שכן מהטרקטורונים הורדו במפורש סימני זיהוי (כגון לוחיות הרישוי) וזאת במטרה לבצע עמם פעולות בלתי חוקיות. אי לכך, קיימת מסוכנות כי במידה וישובו הרכבים לבעליהם, פעולות מסוג אלו שעומדות על הפרק בדיון המרכזי, יתבצעו בשנית.

החרמת רכבים, מאין נובעת הסמכות החוקית?

סדר הדין הפלילי קובע כי שוטר רשאי לתפוס כל חפץ במידה ויש לו יסוד להניח כי בחפץ נעברה עבירה, או עומדת לעבור עבירה. פקודת התעבורה קובעת לעומת זאת כי המשטרה יכולה לאסור שימוש בכלי רכב, לתקופות שונות, תוך שנקבע הכלל המדויק להגבלה (פרק הזמן, סוג העבירות המאפשרות פעולה מעין זו, הליכים משפטיים ועוד).

 
השופט סבר כי פקודת התעבורה, אשר מתייחסת באופן ספיציפי ומדויק לסוגיית עבירות התנועה, הינה חקיקה מדויקת יותר וכאשר בעבירות תעבורה עסקינן, עליה להיות קודמת לסמכות הנובעת מסדר הדין הפלילי. במילים אחרות - העובדה שהמחוקק מצא לנכון לחוקק סעיף ספציפי ולקבוע בו כללים ברורים לתפיסת כלי רכב שעבר עבירה, מלמדת על רצונו להסדיר פעולה זו באופן ברור, מוסדר ומידתי, אשר תואמת את הקונספציה המקובלת בדבר שמירה על זכויות הקניין של בעל הרכב.

לאחר שקבע בית המשפט כי סמכות המשטרה להחרים את הרכב נובעת מפקודת התעבורה, עליו להכריע בשאלה האם יש מקום בנסיבות אלה להמשיך ולהחרים את הטרקטורונים, או שיש להחזירם לבעליהם, ובמילים אחרות – הכרעה בין זכות הפרט לקנינו אל מול צרכי האכיפה הפלילית.

החרמת רכבים, אימתי?

הלכה פסוקה היא כי תפיסה בפועל של רכוש הינה האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות להחרימו בעתיד. תפיסה זו שוללת מן הבעלים שהועמד לדין] ובטרם נחרץ דינו, את השימוש בכלי הרכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה וזאת כאמצעי בטחון.

הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד, היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט בה רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עקרון המידתיות המקובל בשפיטה.

בית המשפט קבע כי לא יהיה זה ראוי להחרים את הטרקטורונים מן הטעמים הבאים:

1. ככל שהמדובר בתפיסה לצורך ההליך המשפטי - ניתן לתעד את הטרקטורונים בצילומים מתאימים, אשר ימחישו לבית המשפט, אם וכאשר יוגש כתב אישום, מה היה מצבם של הטרקטורונים בעת תפיסתם (נטולי קשת התהפכות, חסרי לוחית זיהוי וכו’).
2. ככל שהכוונה הינה חילוט - ניתן להבטיח נושא זה ב"תנאי שחרור מגבילים", כגון: רישום שעבוד של כלי הרכב ופוליסת הביטוח לטובת המדינה, רישום עיקול, התחייבות של בעלי הרכבים שלא לבצע כל דיספוזיציה בטרקטורונים, אלא לשם חילוטם על-ידי המדינה, מתן ערבויות וכו’.
3. ככל שהמדובר במצב דברים שבו לא כשירים כלי הרכב לנסיעה ולמניעת עבירות עתידיות - ניתן להתנות את החזרת רישיון הרכב וחזרתם של הרכבים לכביש, בביצוע התיקונים הנדרשים לכשירות כלי הרכב, בנוהל הקבוע למשל בתקנה 308 לתקנות התעבורה, ובמתן התחייבות העוררים לשימוש חוקי בלבד.