זיכוי נאשם מחמת הספק - תאונת דרכים קשה

דרגו את המאמר

זיכוי נאשם לאחר הגשת כתב אישום לאחר שנים - זיכוי מחמת הספק

בית המשפט הורה על זיכוי נהג מחמת הספק לאחר הגשת כתב אישום כנגדו, בחלוף שנים ממועד התאונה. מדובר בתאונה קשה בין רכב לאופנוע כאשר המשטרה טענה שהנאשם היה אחראי לתאונה. לטענת המשטרה, הנאשם נהג בחוסר זהירות ועל כן יש להרשיעו באחריות לתאונה. הנאשם, אשר כתב האישום כנגדו הוגש באיחור רב, כפר באשמות מכל וכל.

הנאשם במקרה זה היה מעורב בתאונת דרכים כאשר רכבו התנגש עם אופנוע. התאונה התרחשה בפברואר 2004 אך כתב האישום הוגש כנגד הנאשם רק ביוני 2007 (שלוש שנים וארבעה חודשים לאחר האירוע). כמו כן, זמן נוסף חלף עד שאיתרה המשטרה את הנאשם ועד שהאחרון התייצב בפני בית המשפט. 

במסגרת דיון אשר נערך ביוני 2009, כחמש שנים לאחר התאונה, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען כי זכות הקדימה במקום התאונה הייתה שלו. כמו כן, הנאשם כפר כפירה כללית בעובדות האישום. עם תחילת המשפט, העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית לפיה יש מקום לביטול כתב האישום וזאת מחמת הגנה מן הצדק.

כתב האישום ייחס לנאשם התנהגות הכוללת אי שמירה על הימין בכביש וכתולדה מכך – סטייה לנתיב הנגדי וגרימת תאונה. המדינה ייחסה לנאשם גם גרימת תאונה בה נגרמו חבלות של ממש, נהיגה בחוסר אחריות, ונהיגה ללא ביטוח מקיף.
כבר בתחילת הכרעת הדין, זיכה בית המשפט את הנאשם מעבירת הנהיגה ללא ביטוח מקיף. זיכוי זה נבע מהעובדה שהמדינה לא השכילה להציג בפני בית המשפט ראיות הקשורות לשאלת הביטוח לרבות אישור של חברת הביטוח או תע"ץ.

האם הנאשם אשם בתאונה? בוחן התנועה לא ערך תרשים של מקום האירוע

נקודת המחלוקת המרכזית בתיק נבעה משאלת קיום מיקום המגע בין שני כלי הרכב. התשובה לשאלה זו הייתה אמורה לשפוך אור על אשמתו של הנאשם בנוגע למיוחס לו בכתב האישום. המדינה הביאה, לצורך ניתוח העובדות שבמחלוקת, את בוחן התנועה אשר היה אחראי על חקירת התאונה נשוא כתב האישום.

במסגרת עדותו של בוחן זה בבית המשפט, נמצא כי הבוחן הגיע לזירה לאחר שהאופנוע המעורב הורם והוזז ממקומו הסופי לאחר האימפקט עם רכב הנאשם. כמו כן, לא היה מידע בתיק מי הזיז את האופנוע לאחר הפגיעה. עד תביעה זה לא ערך תרשים בקנה מידה של זירת התאונה והממצאים אשר נמצאו בה.

למעשה, כל חקירת הזירה צומצמה לסקיצה שטחית אשר הוגשה בליווי צילומים, דו"ח נזקים ודו"ח בוחן. בוחן התנועה אכן הסכים עם הנאשם כי זכות הקדימה הייתה שלו. עם זאת, לטענת עד התביעה, היות ומדובר בתחילת הצומת, אין לעבודה זו נפקות. קביעתו של הבוחן התבססה על קביעת מקום האימפקט לפי חריץ אותו מצא בכביש.

לא ניתן להוכיח מי סטה מנתיבו, רכב הנאשם או האופנוע הנפגע

למעשה, מדובר בכביש ללא סימון קו הפרדה (רציף או מקווקוו) ואמצע הכביש נקבע על ידי חישובים שביצע הבוחן על בסיס מקום הפגיעה המבוסס על החריץ בכביש. השופט ציין בהכרעת הדין כי לא ניתן ללמוד על מיקום החריץ ביחס לרוחב הכביש על פי התמונות שהוצגו בפניו.

"בחנתי את נתוני המדידה עליהם נשען הבוחן לצורך מיקום החריץ ביחס לרוחב הכביש בזירה", כתב השופט, "לצערי, מדובר בבליל של נתונים בכתב יד צפוף אשר רחוק מלהיות קריא ומובן באופן שלא יותיר ספק. יתכן והמדובר בגיבוב סימנים הברורים לבוחן, אולם לא די בכך. על סקיצה להוות בסיס להסבר קריא ומובן (רצוי על תרשים הכולל קנה מידה ברור) במיוחד כאשר המדובר בתאונה בה ההבדל בין זיכוי להרשעה נשען על מרחק זעום של 15 ס"מ סטייה לכאן או לכאן".

השופט ציין כי אכן ברור שבוחני התאונה, בעומסי העבודה בהם הם עובדים, אינם יכולים לבצע תרשים בקנ"מ לכל תאונה ותאונה. עם זאת, במקרים בהם מדובר בתאונה קשה, בה שאלת הסטייה ומקום הפגיעה הינה קריטית להרשעת נאשם, צריך וראוי להפעיל שיקול דעת ולהגיע להחלטה על הכנת תרשים ברור הכולל את כל הנתונים והחישובים.

לא זו אף זו, השופט קבע כי אין כל הוכחה שהאופנוע הוא שהשאיר את החריץ באספלט. גם במידה והאופנוע אכן השאיר את החריץ הנ"ל, מדובר בחריץ שנוצר לאחר נפילת האופנוע ולא בזמן הפגיעה. במילים אחרות, המשטרה לא השכילה להוכיח היכן נפגע האופנוע והאם מדובר בסטייה של הנאשם מנתיב נסיעתו או סטייה של האופנוע מנתיבו.