נהג מונית דרס הולך רגל אשר חצה באדום - שלילת רישיון נהיגה במונית לצמיתות
| דרגו את המאמר |
|
נהג מונית דרס למוות הולך רגל אשר חצה באדום
מהו העונש אשר יש להטיל על נהג מונית לאחר דריסת הולך רגל אשר עבר מעבר חצייה באדום? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט במסגרת דיונים בנהג מונית אשר היה מעורב בתאונת דרכים מסוג זה. יש לציין כי הולכת הרגל נהרגה בעקבות התאונה והנהג הורשע בגרימת מוות ברשלנות. יודגש כי לא מדובר במקרה נפוץ במסגרת הכרעות הדין וגזרי הדין בנושא תעבורה.
השופט אף ציין כי מכל פסקי הדין אליהם הופנה, היה רק אחד אשר עסק בנסיבות דומות. המקרה הדומה עסק בנהג אשר פגע בהולכת רגל שחצתה צומת מרומזר באדום ונגזר עליו עונש יחסית קל בגין רשלנותה של המנוחה.
בבוא בית המשפט לגזור דינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות – התוצאה הקטלנית היא מיסודות העבירה (ולא מאפיין מחמיר של העבירה). לפיכך, שאלת מידת הפגיעה בערך המוגן צריכה להיבחן לפי מידת הרשלנות שגרמה למוות. השופט קבע כי במקרה דנן לא מדובר במידה חמורה יחסית של הרשלנות. זאת משום שהסטייה של הנאשם מסטנדרט הזהירות הנדרש הייתה קטנה-יחסית (זאת בהתחשב בעובדה שהנאשם חצה את הצומת במהירות סבירה ובאור ירוק).
רשלנות תורמת בלבד
התוצאה של גרימת מוות ברשלנות היא התוצאה החמורה ביותר - מותו של אדם. אולם שמה האישית שגרמה לתוצאה זו אינה גדולה מן האשמה האישית המאפיינת התנהגות אנושית שכיחה ביותר, שאין נהג שאינו נכשל בה מפעם-לפעם של נהיגה בזהירות בלתי-מושלמת.
ענישה אמורה להתמקד באשם. התנהגות בת-אשם היא-היא התופעה האנושית שאותה ראוי להוקיע, ממנה יש להרתיע, מפניה יש להגן על שלום הציבור וממנה יש לשקם את העושה. התוצאה של התנהגות בת-אשם היא עניין של מזל וצירוף- מקרים. ככזו – היא אינה עניין לשיפוט מוסרי.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי המנוחה הייתה האשמה העיקרית בתאונה ואילו לנהג יש ליחס אשם תורם בלבד. עם זאת, אחריותו של הנאשם לקרות התאונה לא התייתרה. "איני קובע כי מדובר בדרגת החומרה הנמוכה ביותר. צומת הוא מקום מועד לתאונות", כתב השופט בפסק הדין, "כניסה לצומת צריכה תמיד להיות מאוד זהירה, תוך מבט סורק שמטרתו לוודא כי הצומת פנוי. גם בצומת מרומזר, יש תמיד לצפות את האפשרות כי מאן-דהו לא יציית לרמזור בכיוונו, וישהה בצומת בעת שהרמזור בכיוונו של הנהג ירוק".
במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, הסכימו המדינה והנאשם כי יוטל על האחרון עונש של חצי שנה של עבודות שירות ושלילת רישיון נהיגה במונית לצמיתות. השופט קבע כי עונש זה הינו עונש מידתי והוגן וגזר את דינו של הנאשם ברוח הסדר הטיעון.
