זיכוי מעבירה של נהיגה בשכרות בגין פגמים בעריכת הבדיקה על ידי המשטרה

דרגו את המאמר

זיכוי נהיגה בשכרות בגין פגמים בבדיקת הינשוף

נהיגה בשכרות הינה אחת מעבירות התעבורה החמורות והשכיחות ביותר. נהגים רבים נוהגים בישראל כאשר הם בגילופין, ולא אחת גורמת שכרותם לתאונות דרכים (לעיתים קטלניות). אי לכך, משטרת ישראל מנהלת מבצעי אכיפה מחמירים כנגד נהגים שיכורים, בעיקר בסופי שבוע ובכבישי היציאה ממוקדי בילוי.

עד לשנת 2005, הסתמכו בתי המשפט, בבואם להרשיע נהג בנהיגה בשכרות, על מאפיינים שזוהו על ידי השוטרים שעצרו אותו (לדוגמא, ריח של אלכוהול מפיו של הנהג, הליכה על קו ישר, הצמדת האצבע לאף, עמידה על רגל אחת וכדומה). כיום, בדיקת השכרות הנפוצה ביותר נעשית באמצעות מכשיר הינשוף.

הינשוף הינו מכשיר נשיפה אשר בודק האם יש בנשימתו של הנהג פער חריג בין רמת האלכוהול המותרת בחוק לבין רמת האלכוהול אשר נמדדה בפועל. פעמים רבות, הרשעתו של אדם בנהיגה בשכרות נעשית בבתי המשפט על בסיס תוצאותיה של בדיקת הנשיפה.

עם זאת, שאלת אמינותו של מכשיר הינשוף נדונה לא אחת בפסיקות בתי המשפט ברחבי הארץ. כמו כן, לעיתים ניתן לתקוף את אופן ביצוע הבדיקה שכן הוראות המשטרה לעריכתה הינן ברורות וקבועות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה.

במקרה זה, הנאשם טען כי הוא כופר באישומים המיוחסים לו ובאמינות תוצאות הבדיקה עליהם הם מבוססים. כפירתו של הנאשם הייתה כוללת, החל מאופן ביצוע הבדיקה על ידי השוטרים וכלה באמינות המכשירים וקבילות ממצאיהם כעילה להרשעתו.

אמינות מכשיר הינשוף

המדינה, לעומת זאת, לא הציגה תעודת עובד ציבור לכך שהמכשיר היה תקין בעת ביצוע הבדיקה וכן שהבדיקה נערכה כראוי. עורך דינו של הנאשם הפנה את בית המשפט לפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים של כבוד השופט משה רביד, אשר זיכה נאשם בנהיגה בשכרות בגין עילה זו.

בית המשפט ציין כי פסקי הדין סותרים אשר ניתנו בנוגע למכשיר הינשוף בבית המשפט המחוזי בירושלים ובבית המשפט המחוזי בבאר שבע מעלים את הספק בדבר אמינותו של המכשיר ותוצאות בדיקותיו.

פגמים בעריכת הבדיקה

הנאשם הפנה את בית המשפט לכך שנפלו פגמים בעת עריכת הבדיקה. במקרה דנן, הנאשם ועורך דינו תקפו את עדויות המשטרה ממספר כיוונים. ראשית, נפלו לטענתם סתירות בדו"חות המשטרה בנוגע ללוח הזמנים במועד האירוע. השופט קיבל טענות אלו ובפסק הדין נכתב כי ניטה בליבו של בית המשפט ספק בדבר מילוי הוראת ההמתנה של 15 דקות בין מועד עיכוב הנאשם לבין הבאתו בפני הבדיקה.

כמו כן, הנאשם עמד במבחן המאפיינים בהצלחה, וזאת מלבד הצמדת האצבע לאפו. עם זאת, הנאשם הוכיח כי נדרש הוא להצמיד את האצבע לאפו כאשר ראשו מוסת לאחור. לטענת הנאשם ובא כוחו, אין כל הנחיה משטרתית לבצע את מבחן המאפיינים של הצמדת האצבע לאף בצורה זו.

השוטרים טענו כי עצרו את הנאשם לאחר שהתקבלה במוקד המשטרתי קריאה בנוגע לרכב המשתולל על הכביש (לכאורה, רכבו של הנאשם). עם זאת, התביעה לא השכילה להביא לבית המשפט עדים אשר ראו את הרכב נשוא כתב האישום משתולל בכבישים. בית המשפט קיבל אפוא את טענות הסנגור לכך שמדובר בעדות שמיעה, הא ותו לא.

זיכוי הנאשם חרף הודאתו בשתיית בקבוק בירה

לסיכום, בית המשפט קבע כי התביעה לא עמדה בנטל אשר הוטל עליה להוכיח את שכרותו של הנאשם, הן בשל הפגמים במהלך ביצוע הבדיקה והן בעקבות התפיסה כי ישנה מחלוקת לגבי אמינותו של מכשיר הינשוף.

הנאשם אמנם הודה כי שתה בקבוק אחד של בירה בטרם עלה על ההגה, אך לא היה בכך בכדי להוכיח, כנדרש במשפט הפלילי, כי האחרון נהג בשכרות ויש להרשיעו בדין.