לאחר מחלוקת בנוגע למועד תחילת תקופת הפסילה - בית המשפט זיכה את הנאשם

דרגו את המאמר

האם הנהג הגיע למשרד הרישוי כאשר הוא נמצא בפסילה

בית המשפט לתעבורה זיכה נהג מעבירה של נהיגה בזמן פסילה כאשר האחרון מגיע ביום האחרון לפסילה למשרד הרישוי על מנת לקחת את רישיון הנהיגה שלו. המדינה טענה כי הנאשם נהג ברכב בטרם הסתיימה הפסילה שהטיל עליו בית המשפט. לעומת זאת, הנאשם טען כי בחישוב הימים שהוטלה הפסילה, ובהתחשב בעובדה שרישיון הנהיגה הופקד עם מתן גזר הדין, מועד הפסילה פקע.

המדינה הפנתה את בית המשפט לכך שלמרות שרישיון הנהיגה של הנאשם הופקד, השופט התיר לו לנסוע לביתו ולהיות ללא פסילה עד לחצות במועד גזר הדין. אי לכך, לטענת המדינה, היה זה נכון להאריך את פסילתו ביום אחד יותר.

סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע כי מי שהודע לו כי הוא נפסל מקבלת או החזקת רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתוקף, נהגיתו ברכב הינה אסורה. סעיף 42 לפקודה מוסיף כי מועד תחילת הפסילה יחל ביום מתן גזר הדין וזאת כל אימת שבית המשפט לא הורה אחרת. כמו כן, בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו בחשבון התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות (ובדרך שנקבעה).

תקנה 556 לתקנות התעבורה הינה התקנה אשר משלימה את סעיף 42. בתקנה זו מפורטת מהי החובה החלה על נאשם שרשיון הנהיגה שלו נפסל. על פי תקנה 556, נאשם כזה צריך להפקיד את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט אשר פסל אותו, וזאת מיד לאחר שהודע לו על הפסילה.

הלכה פסוקה היא כי יש להבחין בין חישוב תקופת הפסילה, תחילת מועד מניינה, והתוקף הנורמיטיבי שלה. במילים אחרות, הפסילה נכנסת לתוקפה מיד, אך חישוב תקופת הפסילה מתחיל מיום הפקדת הרישיון. הרציונאל אשר עומד ביסוד דברים אלו הינו אי יצירת תלות בין איסור הנהיגה מכוח צו הפסילה, לבין חישובה. דהיינו, לא מתקבל על הדעת שנאשם שנפסל יקבע מתי תחל פסילתו.

המחוקק קבע שני אירועים אשר כאשר הם מתקיימים, ניתן יהיה שלא להביא במניין את ימי הפסילה – הנהג הפסול מרצה עונש מאסר בפועל, והנהג אשר רישיונו נפסל טרם מסר את רישיונו לרשות הפוסלת.

בית המשפט: הנאשם הפקיד את הרישיון עם גזר הדין

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי לשון החוק (אשר מהווה עוגן לבחינת הסוגיה הנדונה) הינה פוזיטיבית וכוללת שתי אפשרויות בלבד לניכוי תקופות מפסילה שהטיל בית המשפט. לטענת המדינה, הפסילה של הנהג החלה בשמיני ליולי וזאת על פי מתן הפסילה בבית המשפט. המאשימה טענה כי הפסילה, לשיטתה, מסתיימת כחודש לאחר מכן בחצות השמיני לאוגוסט.

בית המשפט ציין כי בגזר הדין במקרה דנן לא נקבע סייג לתחולת הפסילה וריצוי הפסילה היה מיידי, עם זאת, בית המשפט התיר לנאשם דנן לנהוג ברכב עד חצות. בפסק הדין נכתב כי העובדה שהנאשם קיבל היתר מיוחד להסיע את מכוניתו הביתה חרף הפסילה, איננה מעכבת את הפסילה. יש למנות אפוא את תקופת הפסילה ממועד מתן גזר הדין. השופט הוסיף והתייחס לכך שהנאשם לא נתפס כאשר הוא נוהג בחוצות העיר, אלא מדובר באדם מבוגר שהגיע למשרד הרישוי לשם קבלת רישיונו לאחר פסילה.