ספק בנוגע לזהות הנהג ברכב, זיכוי מעבירת שכרות

דרגו את המאמר

זיכוי מעבירת שכרות בגין ספק בזהות הנהג

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בליל הסילבסטר. הצדדים לא היו חלוקים לגבי העובדה שהנאשם היה בגילופין בעת שנבדק על ידי השוטרים. הסוגיה אשר נותרה למעשה במחלוקת הייתה  – מי נהג ברכב, הנאשם או חברו.

בית המשפט בחן את העדויות אשר הוצגו בפניו וקבע כי לא ניתן להכריע, ברמה הדרושה במשפט הפלילי, כי הנאשם הוא שנהג ברכב. אי לכך, השופט מצא לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק. עד התביעה הראשון, מתנדב במשטרת ישראל, ציין כי בעת שישב בניידת עם שני מתנדבים נוספים, זיהה הוא רכב אשר עומד על גלגליו הקדמיים על אי תנועה במרכז הכביש. כאשר התקרבו העד ושותפיו לכיוון הרכב, החלה המכונית בנסיעה לכיוון מרכז העיר.

העד טען כי הנהג נסע בצורה חשודה, לא הגיב לבקשה לעצור ועמד רק כאשר נעמדו בדרכו. או אז הבחינו העד ושותפיו כי השמשה הקדמית של הרכב מנופצת ובאחד מגלגליו יש תקר. העד טען כי הוא ושותפיו עצרו את הרכב בשעה 3:47 והמתינו עד אשר יגיע למקום שוטר בכדי לעצור את הנהג ולבצע לו בדיקת ינשוף. העד הוסיף כי הם דאגו להיות בקשר עין עם הנהג ושמרו שהוא לא יאכל, לא יעשן ולא ישתה במשך 15 דקות.

בחקירתו הנגדית של העד נפלו מספר סתירות. כמו כן, העד הודה כי הוא לא רשם את פרטי הנהג, לא רשם את פרטי הנוסע, ולא ניגש לחלון הרכב על מנת לזהות את האוחז בהגה. יש לציין כי בפני בית המשפט הוצג רק המזכר אשר מילא עד התביעה הנ"ל. עדותם של המתנדבים הנוספים אשר היו עימו בניידת ביום האירוע נעדרה מכתב התביעה, משום מה.

ספק סביר מביא לזיכוי

למעשה, חברו של הנאשם, אשר לא היה בעל הרכב, השתולל בעת האירוע וניידת הסיור לקחה אותו לביתו. הנאשם, בעל הרכב, נשאר במקום. לטענתו הוא היה שיכור אך לא עלה לרגע על ההגה. בנוגע לשמשה הקדמית המנופצת, הן הנאשם והן חברו טענו כי השמשה הייתה שבורה כבר במשך שבועיים. לטענת הנאשם, המשטרה הייתה סבורה כי הוא נהג הרכב וזאת משום שהמכונית רשומה על שמו.

חיזוק לגרסה זו, אשר הוצגה על ידי הסנגור במיומנות רבה, התקבל כאשר נבחן מזכר שמילא עד התביעה הראשון. התביעה לא השכילה להציג הסבר של ממש מדוע שני המתנדבים הנוספים אשר היו עם עד התביעה הראשון במקום האירוע לא הובאו לעדות בבית המשפט ולא מילאו מזכר מטעמם.

במזכר שכן הוצג נכתב במפורש שניידת הסיור לקחה את הנהג המשתולל לביתו. בנוסף, לא הוכח ברמה הנדרשת מדוע המתנדבים והשוטרים במקום לא עשו חקירה מהירה לגבי זהות הנהג וקבעו מראש שהנאשם נהג ברכב. "לאור כל האמור, והואיל ובמשפט פלילי עסקינן, נותר בלב בית המשפט ספק סביר לגבי השאלה – מי נהג ברכב ביום האירוע, מן הדין לזכות את הנאשם", כתב השופט בהכרעת הדין.