בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה לאחר קיצור פסילה על ידי בית המשפט

דרגו את המאמר

פסילה מנהלית לאחר קיצור פסילה בבית המשפט

בדצמבר 2010 נפסל רישיון הנהיגה של המבקש בפסילה מנהלית למשך 60 יום וזאת בגין תאונת דרכים בה נפצע אדם. המבקש הגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית ובית המשפט קיצר את תקופת הפסילה והעמיד אותה על 30 ימים בלבד. בהחלטת הקיצור כתב השופט כי קיצור הפסילה נובע מחולשת הראיות ונוכח נסיבות ביצוע העבירה, וכן משום שלא נמצאה עדות לכך שהמבקש מסוכן לשלום הציבור.

כעשרים ימים לאחר מכן נפטר הולך הרגל המעורב אשר היה מעורב בתאונת הדרכים ובחלוף יומיים נערך למבקש שימוע ורישיונו נפסל למשך 90 ימים על ידי קצינת משטרה (בגין מעורבות בתאונת דרכים בה נהרג אדם).

עורך דינו של המבקש טען כי הפסילה המנהלית למשך 90 ימים יושבת בניגוד להחלטת בית המשפט אשר הורה על קיצור הפסילה ל-30 יום בלבד. ב"כ המשיבה טען כי יש להורות על פסילה למשך 90 ימים וזאת בעקבות נסיבות פטירתו של המנוח בבית החולים. לטענת ב"כ המשיבה, מאז קיבל בית המשפט את החלטתו בנוגע לקיצור הפסילה, הצטרף חומר חקירה נוסף לתיק אשר היה בו כדי לבסס את אחריות המבקש להתרחשות התאונה ולתוצאותיה.

סעיף 47(ה) לפקודת התעבורה קובע כי קצין משטרה הסבור כי ישנו יסוד להניח שיוגש כנגד נהג כתב אישום לאחר תאונת דרכים בה נהרג אדם, עליו לפסול את רישיון הנהיגה שלו לתקופה של 90 ימים. הסעיף האמור מורה באופן מפורש כי לקצין המשטרה אין שיקול דעת בעניין זה והוא מחויב לפסול את רישיון הנהיגה ל-90 יום בפסילה מנהלית.

האם סמכותו של קצין המשטרה נותרת בעינה כאשר בית המשפט הורה על קיצור פסילה מנהלית קודם לכן בגין אותה התאונה? בית המשפט קבע כי ייתכן והמדינה הייתה צריכה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, על רקע פטירת המנוח וצבירת ראיות לכאורה. עם זאת, החלטת הקצינה בדבר פסילת רישיון הנהיגה במקרה דנן לא הייתה מנוגדת אפוא להוראות הפקודה.

ראיות נוספות בתיק

בית המשפט ציין כי כאשר הוא הגיע להחלטה על קיצור עונש הפסילה המנהלית שהוטל על הנאשם, טרם היו בידיו ראיות שיכלו לצקת תוכן של ממש בכתב האישום. המשטרה הציגה רק במועד מאוחר יותר דו" בוחן אשר לפיו ניתן לראות לנאשם היה שדה ראיה פתוח ונקי אשר יכול היה לסייע לו להימנע מלפגוע במנוח (גם אם התפרץ לכביש).

כמו כן, בית המשפט שמע כעת את העדים הנוספים בתיק, ואת עדותו של המנוח, ונקבע כי לא הוכח כלל שהמנוח התפרץ לכביש וחצה את הכביש כמטר לפני מעבר החצייה. המנוח היה קשיש בן 88 בעת האירוע והוא חצה את הכביש כאשר הוא סוחב עימו עגלת קניות. אי לכך, לא נראה זה הגיוני שהאחרון יתפרץ לכביש בסערה באופן בו לא ניתן יהיה להבחין זו.

בית המשפט קבע כי הנאשם לא שם עיניו על הדרך, לא הביט שמאלה, ופגע במנוח בעת שחצה במעבר החצייה. כמו כן, בית המשפט התייחס לעברו התעברותי של הנאשם אשר כלל 17 עבירות שארבע מהן מהעשור האחרון והאחרונה מלפני ארבע שנים בלבד.