בית המשפט ביטל פסק דין תעבורה לאחר הודיה של נהג אחר בביצוע העבירות

דרגו את המאמר

ביטול פסק דין תעבורה לאחר הודיה של הנהג האמיתי

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בית המשפט רשאי להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו וזאת כאשר יש לכך נימוקים מיוחדים אשר יירשמו על ידו. נימוקים מיוחדים אלו אינם מנויים באופן מפורש בחוק ומדובר למעשה ברשימה בלתי סגורה שהינה פרי הפסיקה. בין השאר, נימוקים אלו מתקיימים כאשר ישנו חשש ממשי כי חרף העובדה שנמסרה הודאה בבית המשפט, ועל אף שהודאה זו נמסרה מרצון ובאופן חופשי, נפל בה פגם מהותי אשר פוסל את קבילותה.

בע"פ 3754/91 סמחאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 798 (1991) נקבע כי לצורך חזרה מהודיה, בית המשפט צריך לברר מהי הסיבה אשר עומדת מאחורי בקשתו של הנאשם. כמו כן, במקרים בהם הנאשם טוען לחפותו, ועל כן הוא מעוניין לחזור בו מהודייתו, אין להכביד עליו במשקל הנימוקים המיוחדים.
 

במקרה דנן מדובר באדם אשר הורשע בעבירות תעבורה בינואר 2009, וביוני 2010 נערך לו דיון במסגרתו נשמעו טיעונים לעונשו. עורך דינו של הנאשם טען לטובת מרשו כי הוא מקיים תשובה אמיתית והוא לוקח על עצמו אחריות מלאה על האירועים. כמו כן, עורך הדין טען כי מרשו הפנים את הלקח ואף קצין המבחן אישר כאמור. בספטמבר 2010 גזר בית המשפט על הנאשם עונש של 22 חודשי מאסר.

בעקבות גזר הדין החמור, הודיע סנגור הנאשם כי הוא מזועזע והוא מבקש את עיכוב ביצוע העונש. בעת הדיון בבקשה על עיכוב ביצוע גזר הדין, פנה הסנגור לב"כ המשיבה וטען כי מרשו לא היה הנהג ויש לתפוס את הנהג האמיתי. כמו כן, מספר אנשים אשר ישבו בהיכל בית המשפט העידו כי הנאשם רצה ללחוץ את ידו של המתלונן וזה סירב באומרו שעליו להזמין את הנהג האמיתי שיישב במקומו. הסנגור טען כי לאור ההתרחשות הוא הבין שמרשו קיבל על עצמו את האחריות לעבירות שלא בהתאם לנסיבות.

בית המשפט קובע - יש למצוא את הנהג האמיתי

בית המשפט התיר לנאשם להסביר מדוע הודה בעבירות המיוחסות לו אך האחרון סירב לעשות כן. בספמטבר 2010 עתר הנאשם לבית המשפט לכך שיותר לו לחזור מהודייתו. המדינה התנגדה לבקשה.

בית המשפט המחוזי דחה לאחר כחודש את הבקשה ונימק את החלטתו בכך שמדובר בבקשה סתמית ושהנאשם ציין כי הוא מסוכך על חברו אך לא טען כי חף מפשע. בנובמבר 2011 התקיימה בבית המשפט ישיבה במסגרתה הצהיר הנאשם כי לא הוא נהג ברכב אלא אחר. כמו כן, הוצג בפני בית המשפט תצהיר מפיו של הנהג האמיתי אשר במסגרתו הודה האחרון בביצוע העבירות.

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי מספר עדים אשר היו נוכחים באולם שמעו את המתלונן בעצמו מודה כי הנהג ברכב לא היה הנאשם אלא אחר. כמו כן, גם הנאשם טען כי הוא לא נהג ברכב במועד האירוע ולכך הצטרף גם תצהירו של הנהג האמיתי.

נוכח כל אלה, בית המשפט קבע כי מתעוררים סימני שאלה של ממש בדבר הרשעתו של הנאשם שהינו, ככל הנראה, חף מפשע. אי לכך, בית המשפט קבע כי יש מקום לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו ולנהל הליך אשר ימצה את הדין עם האחראי לתאונה ולעבירות המיוחסות בכתב האישום.