פסילת רישיון נהיגה לנהג מונית וזאת בעקבות עבר תעבורתי כבד

דרגו את המאמר

פסילת רישיון של נהג מונית בעקבות עבר תעבורתי כבד

נהגים רבים ניצבים מדי שנה בפני שופטי בית המשפט לתעבורה. עבירות תנועה הינן עבירות נפוצות בנוף הישראלי. כיצד אפוא מתייחס בית המשפט לנהגים אשר נהיגתם אינה אלא פרנסתם (נהגי מוניות, נהגי אוטובוסים וכדומה). האם על בית המשפט להחמיר בעונשיהם של נהגים אלו, מתוך התפיסה כי מדובר בנהגים המשרתים את הציבור ומוטל עליהם להיזהר שבעתיים, או שמא יש להתייחס אליהם בסלחנות שכן פסילה וקנסות עלולים לפגוע בהם ואו במשפחתם התלויה בהם.

ראשית, נקודת המוצא הבסיסית של בית המשפט במקרים אלו היא כי יש לשפוט את הנאשם על פי נסיבות המקרה הספציפיות. אין מקרה דומה לשני ואין שני הליכים משפטיים זהים האחד לרעהו.

לדוגמא, עבר תעבורתי מכביד יכול להיות עילה לגזירת דין חמור על נאשם. עם זאת, יש להתחשב בעבודה שהנאשם, בתור נהג רכב ציבורי, נמצא על הכביש שעות רבות וה"סיכוי" שלו לבצע עבירות תנועה הינו גדול באופן משמעותי מהסיכוי של נהג רגיל. דהיינו, ייתכן ועבר תעבורתי מכביד של נהג רגיל, יהיה עבר תעבורתי סביר בלבד כאשר עסקינן בנהג מונית.

כאשר מדובר בעבר תעבורתי חמור, הכולל בתוכו הרשעות ומעורבות בתאונות דרכים, מוטל על בית המשפט לבחון היטב האם בהמשך שירותו של הנאשם כנהג ציבורי אין סכנה ללקוחותיו והבאים ברכבו לשם קבלת שירות. לעיתים בית המשפט ממליץ למשרד הרישוי לבחון את אישור רישיון המונית של הנאשם לאחר הפסילה, ולעיתים בית המשפט מורה על פסילתו של הנהג מלנהוג ברכב ציבורי לתקופה משמעותית.

גזר דינו של בית המשפט בעניין זה מושפע ממספר גורמים כגון חומרת העבירה (לדוגמא, האם נגרם נזק לאדם או לרכוש), מהות העבירה (לדוגמא, הסעת נוסעים ללא הפעלת מונה), עבר תעבורתי, אופי העבר התעבורתי, נסיבותיו האישיות של הנאשם (ישנו הבדל בין פנסיונר העובד על מונית לבין צעיר המפרנס שלושה ילדים מכספי המונית) וכדומה.

דוגמא לפסק דין

להלן דוגמא למקרה בו בית המשפט הטיל על נהג פסילה מלנהוג במונית במשך שלוש שנים ואף המליץ לאחרון, בשל עברו התעבורתי, לשקול "הסבה מקצועית". הנאשם במקרה זה הינו נהג מונית אשר הורשע בעבירות שונות הכוללות אי מתן זכות קדימה, רשלנות וגרימת נזק לרכוש או אדם.

מדובר בהרשעה שמקורה בתאונה בה היה מעורב הנהג לאחר חציית אור אדום. עורך דינו של הנאשם טען כי יש להקל על מרשו היות ומדובר באדם המחזיק ברישיון נהיגה משנת 1979 וברישיון נהיגה במונית כ-11 שנה. לדבריו, מרשו הינו נכה צה"ל הסובל מנכות צמיתה בשיעור של 31%. כמו כן, הסנגור הוסיף כי הנאשם לא עבד, בשל מצבו הבריאותי, במשך כ-15 שנה.

בית המשפט קבע כי למרות נסיבותיו האישיות של הנאשם, האינטרס הציבורי גובר במקרה זה. מדובר בנהג מונית בן כ-60 אשר לחובתו 18 הרשעות תעבורה, עוד לפני התאונה. כמו כן, מדובר בתאונה השמינית בה הנאשם היה מעורב ובין עבירותיו נמנו נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לרמזור, תאונת דרכים, הפרעה לתנועה וכדומה.

"לאור הרשעותיו המרובות, ושמונה תאונות הדרכים בהן היה מעורב, נראה לי כי עדיף שהנאשם ימצא לו מקצוע אחר בו יוכל להתפרנס בכבוד, ולא אוסיף בכך", רמז השופט לנאשם בגזר הדין. לסיכום, בית המשפט גזר על הנאשם פסילה בפועל של עשרה חודשים מנהיגה ברכב מנועי ופסילה בפועל של שלוש שנים מלנהוג ברכב ציבורי.