האם היתר זמני לנהיגה ביום מתן גזר הדין הוא חלק מתקופת הפסילה?

דרגו את המאמר

האם היתר זמני לנהיגה מהווה חלק מתקופת הפסילה

בית המשפט הורה על פסילת רישיון נהיגה של נאשם למשך שלושה חודשים. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, קיבל האחרון היתר זמני לעשות שימוש ברישיון הנהיגה שלו עד לחצות יום מתן גזר הדין. חודש לאחר הפסילה, הגיע הנאשם למשרד הרישוי על מנת לקחת את רישיון הנהיגה שלו. עת יצא האחרון ממשרד הרישוי, נעצר הוא על ידי שוטר בגין נהיגה בפסילה.

המדינה טענה כי הפסילה הייתה בתוקף עד לאותו היום בחצות. הנאשם טען, לעומת זאת, שתוקפה של הפסילה פג אמש, חודש בדיוק ממתן גזר הדין. המחלוקת בין הצדדים הייתה אפוא האם ההיתר הזמני שניתן לנאשם עם מתן גזר הדין נחשב במסגרת תקופת הפסילה, אם לאו.

המדינה טענה כי הנאשם נהג ב-8.8.2007, בשעת צהריים, ברכב פרטי ביציאה ממשרד הרישוי בחיפה. לטענת המדינה, רישיונו של הנאשם נפסל ב-8.7.2007, חודש לפני, למשך שלושה חודשים בניכוי חודשיים של פסילה מנהלית. דהיינו, מדובר בנהיגה ללא רישיון בטרם הסתיימה תקופת הפסילה.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וב"כ טען כי במועד המדובר הפסילה פקעה. הסנגור טען כי הפסילה הסתיימה ב-6.8 ולכל המאוחר ב-7.8. לדבריו, משרד הרישוי טעה בחישוב הימים, הפסילה נמנית מיום מתן גזר הדין – 8.7.2007.

בית המשפט נדרש אפוא להכריע האם במועד בו הנאשם נהג ברכבו, הייתה הפסילה בתוקף. לצורך ההכרעה בשאלה זו, נדרש השופט לבחון האם היתר הנהיגה, הקצוב במס' שעות, שנתן בית המשפט לנאשם במעמד גזר הדין, נכלל במניין הפסילה לצורך חישובה. במידה והיתר זה נחשב כחלק מתקופת הפסילה, אז יש לזכות את הנאשם מכתב האישום.

המסגרת המשפטית

סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע כי מי שהודע לו שרישיון הנהיגה שלו נפסל, אינו רשאי לנהוג כל עוד הפסילה בתוקף. סעיף 42 לפקודה מוסיף וקובע כי פסילה תחל ביום מתן גזר הדין, כל אימת שבית המשפט לא הורה אחרת. סעיף 42(ג) מגדיר כי בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין התקופה שחלפה עד למסירת הרישיון לרשות שנקבעה כך בתקנות ובדרך שנקבעה.

תקנה 556 לתקנות התעבורה משלימה את סעיף 42(ג) לפקודה באופן בו היא מפרטת מהי החובה אשר חלה על נאשם פסול רישיון. תקנה זו קובעת כי נאשם זה צריך להמציא לבית המשפט את רישיון הנהיגה שלו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה.

הלכה פסוקה היא כי הפסילה נכנסת לתוקף מיד לאחר גזירתה, ואילו תקופת הפסילה מתחילה לרוץ עם הפקדת הרישיון. לא אחת נקבע בבתי המשפט כי לא ייתכן שנאשם שנפסל יקבע מתי תחל פסילתו. דהיינו, ברצותו יפקיד את הרשיון ורק אז תחל הפסילה, וברצותו יאריך לעצמו את המועד בה מתחילה תקופת פסילתו.

בית המשפט לא החריג את ההיתר הזמני מהפסילה - הנאשם יזוכה

בית המשפט קבע במקרה זה, כי הוראת סעיף 42(ג) לפקודת התעבורה הינה הוראה פוזיטיבית אשר כוללת שתי אפשרויות של ניכוי תקופות מפסילה אשר הוטלה על ידי בית המשפט.

אחת מהן היא התקופה שבין ההודעה על הפסילה לבין הפקדת הרישיון בפועל. עם זאת, מדובר במקרה בו הנאשם הפקיד את הרישיון בו ביום, אך בית המשפט התיר לו לנהוג ברכבו עד לחצות אותו היום. בית המשפט, במתן גזר הדין, היה ער לעובדה שהנאשם ימשיך לנהוג עד חצות אותו היום, וזאת למרות הפקדת הרישיון כנדרש. אי לכך, הפסילה החלה ממתן גזר הדין ועל כן בעת שיצא הנאשם ממשרד הרישוי הוא לא היה פסול מלנהוג.