סמכותו של בית המשפט לתעבורה לדון בבקשה להישפט בגין דוח חניה

דרגו את המאמר

סמכות בית המשפט לתעבורה לדון בדו"חות חניה עירוניים

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי לבית המשפט לתעבורה בעיר יש הסמכות לדון בדו"חות עירוניים בגין חניה במקומות אסורים, וזאת כאשר הוגשה בקשה להישפט לאחר קבלת הדו"ח. מדובר בערעור אשר הוגש על החלטתו של בית המשפט לתעבורה, שמחק הבקשה לדון בפניו בשל העדר סמכות.

המערער טען כי בית המשפט לתעבורה הינו בר סמכות לדון בדו"חות החניה, וזאת משום שעסקינן בעבירות על חוקי העזר העירוניים ובמקביל לסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים. לדבריו, ניתן להסיק מסקנה זו מסעיף 25(א)(1) לפקודת התעבורה.

סעיף זה קובע כי סמכותו של בית המשפט לתעבורה חלה על עבירות תעבורה אשר מוגדרות לפי הפקודה, תקנות וחוקי עזר אשר חוקקו מכוחם. במקרה דנן, טען המערער, עסקינן בדו"ח אשר נרשם לחובתו בהתאם לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960. המערער הפנה גם לסעיף 58 לחוק בתי המשפט אשר קובע כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בעבירות על חוקי עזר איננה גורעת מסמכותם של בתי משפט השלום לדון בעבירות אלה.

המדינה טענה כי הסמכות לדון בדו"חות נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים, וזאת משום שההחלטה לדחות את בקשת המערער להישפט הייתה החלטה מנהלית.

בית המשפט המחוזי קבע כי עבירות החניה, אשר בגינן קיבל המערער את הדו"חות נשוא בקשתו, הן עבירות על חוק עזר לירושלים. סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט אכן מעניק את הסמכות לדון בעבירות לפי חוקי עזר לבית המשפט לעניינים מקומיים.

עם זאת, סמכותו של בית המשפט לתעבורה לדון בעבירות דנן הינה סמכות מקבילה. היות וחוק העזר לירושלים הותקן על פי פקודת התעבורה, נתונה הסמכות לדון בעבירות אלו גם לבית המשפט לתעבורה.

הלכה פסוקה היא כי "מאחר וסמכותה של העירייה להתקנת חוק העזר נובעת אפוא משני מקורות המתקיימים זה לצד זה, יכול והעבירות תחשבנה בו זמנית הן לעבירות תעבורה והן לעבירות על פי פקודת העיריות".