גרימת מוות ברשלנות לאחר דריסת רוכב אופניים למוות

דרגו את המאמר

דריסה למוות של רוכב אופניים – גרימת מוות ברשלנות

רוכבי אופניים רבים נפגעים בכבישים עירוניים ובין עירוניים בישראל. מפורסמת בעניין זה פרשת מותו של שניאור חשין, בנו של השופט (בדימוס) מישאל חשין, אשר נדרס למוות בתאונת פגע וברח בסמוך לראש העין. האם פגיעה ברוכב אופניים עלולה להביא להרשעת הנהג בעבירה של גרימת מוות ברשלנות?

האם נהג זה עלול למצוא עצמו מרצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח? סוגיה זו נדונה לאחרונה בבית המשפט לתעבורה לאחר תאונה בה מצא רוכב אופניים את מותו על גשר שיפמן בין רמת גן לתל אביב.

הנאשם במקרה זה נהג בשעת בוקר בגשר דוד שיפמן ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן. מדובר בגשר בן ארבעה נתיבים והנאשם נהג בו בנתיב השני מימין. עת התקרב הנאשם לצומת ארלוזורוב בתל אביב, הוא ביקש לסטות לנתיב הימני על מנת לפנות ימינה. הנאשם לא הבחין ברוכב אופניים אשר רכב בנתיב הימני של הגשר, במקביל לנתיב נסיעתו.

הרכב פגע באופניים וכתוצאה מכך הועף רוכב האופניים על חלקה הימני של שמשת מכוניתו של הנאשם והוטל על הכביש. רוכב האופניים הובהל לבית החולים ומת מפצעיו עוד באותו היום. האם מדובר בגרימת מוות ברשלנות? בית המשפט קבע כי יש לענות על שאלה זו בחיוב.

המדינה העמידה שורה של עדי תביעה אשר יתמכו בגרסתה כי אכן מדובר בנהיגה רשלנית מצידו של הנתבע. בין עדים אלו היו אזרחים שהיו עדים לתאונה, שוטר שהגיע למקום ומילא דו"ח פעולה, ובוחן תנועה אשר הגיש דו"ח בוחן. בית המשפט בחן את הראיות והדו"חות אשר הוצגו בפניו, וקבע כי יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו.

מדוע הורשע הנאשם?

ראשית, הנאשם העיד כי בשום שלב לא ראה את רוכב האופניים, וזאת למרות שעמד לרשותו שדה ראייה פתוח לחלוטין, באור יום ובמזג אוויר יפה. השופט קבע כי היבט זה היה בעל משקל רב בהחלטתו. "הנאשם לא נקט בכל פעולה על מנת למנוע את התאונה", כתב השופט, "למעשה, הנאשם פגע עם מכוניתו באופניים כעיוור".

בהכרעת הדין התייחס השופט גם למהירות נסיעתו של הנאשם אשר אף לפי מומחה ההגנה עמד על כ-40 קמ"ש לפחות. בית המשפט קבע כי היות והאופניים אינן נעות במהירות זו, ברור כי הנאשם הגיח מאחור ולא הבחין באופניים למרות שהיו לפניו. דהיינו, הפגיעה באופניים הייתה אפוא במהלך עקיפה ולא כאשר אלו "מתגנבות" מאחורי הנאשם בהסתר.

 
לסיכום, הנאשם כשל – לפי קביעתו של בית המשפט – במספר היבטים. ראשית, הנאשם כשל מלראות בשלב כלשהו את רוכב האופניים, עד לתאונה. שנית, הנאשם כשל - כפועל יוצא מכך - מלהאט את הרכב עם התקרבותו לרוכב האופניים. שלישית, הנאשם כשל מלצפור לרוכב אופניים ולהזהירו מפני התקדמותו. רביעית, הנאשם כשל מלעקוף את רוכב האופניים בבטחה או לשים לב למהלכיו. חמישית, הנאשם כשל מלצפות כי ייתכן שבמיקום כזה יבקש רוכב אופניים פלוני לעשות שימוש בנתיבי הנסיעה הפונים ישר. שישית, הנאשם כשל מלהבחין ברוכב האופניים, וזאת חרף שדה ראיה פתוח ומזג אוויר נאה.

"דומני כי מלכתחילה קיים חוסר שוויון מבחינת מידת יכולת ההבחנה ועוצמת הכלי הננהנ בין נהג מכונית המתקדם במהירות עדיפה אל עבר רוכב אופניים ומגיע מכיוון כללי מאחורי האופניים, לבין רוכב האופניים אשר נהג המכונית מגיע מאחוריו", כתב השופט, "דומני כי לרוכב אופניים בנסיבות שכאלה יש ציפיה לגיטימית כי נהג המגיע מאחוריו ישמור על חייו, יראה אותו, יאט במידת הצורך, ישמור ממנו מרחק, ולא יסטה לכיוונו ויפגע בו בעוצמה בגלגל האחורי של האופניים מבלי להבחין בו כלל".