תאונה במהירות מופרזת - האם בגין מהמורה בכביש?

דרגו את המאמר

תאונה במהירות מופרזת בעקבות מהמורה בכביש - זיכוי

האם תאונת דרכים נגרמה בשל נהיגה רשלנית ומהירות מופרזת, או שמא מדובר ב"התערבות גורם זר" בדמות מהמורה בלתי צפויה בכביש? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לתעבורה. הנאשם התנדב בתקופה נשוא כתב האישום כמתנדב במשטרת ישראל.

ביום האירוע נהג הנאשם בניידת משטרתית, מעט לאחר חצות, בכביש 4. במושב ליד הנאשם ישב מתנדב נוסף והשניים קיבלו קריאה לאירוע. על מנת להגיע למקום האירוע במהירות האפשרית, נסע הנאשם במהירות של כ-130 קמ"ש (המהירות המותרת בכביש - 80 קמ"ש). המדינה טענה כי המהירות לא הייתה סבירה לתנאי הדרך, ובשלב מסוים איבד הנאשם את השליטה על הניידת בעקבות מהמורה בכביש. כתוצאה מהתאונה נחבל המתנדב הנוסף ונזקק לטיפול רפואי.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי הוא אינו אחראי לתאונה. לדבריו, התאונה נגרמה בשל המהמורה הבלתי צפויה בכביש ועל כן הוא לא היה יכול לשלוט באירועים. המדינה לא חלקה על קיומה של המהמורה, אך לטענתה, במידה והנאשם היה נוהג במהירות סבירה, ניתן היה למנוע את האירוע.

בית המשפט נדרש אפוא לבחון האם יש להטיל את האחריות לתאונה על כתפיו של הנאשם. לייתר דיוק, לענות על השאלה – האם הגורם לתאונה היה המהירות המופרזת או שמא הייתה זו המהמורה אשר גרמה לאובדן שליטה על הרכב.

גורם זר מתערב - כיצד מוכיחים את הקשר הסיבתי?

בכדי להרשיע פלוני במעשה רשלנות, לדוגמא נהיגה רשלנית, יש להוכיח את קיומו של קשר סיבתי עובדתי משפטי, בין המעשה לבין התוצאה. מטרת מבחן הקשר הסיבתי המשפטי הינה לתחום למעשה את גבולת האחריות שיש להטיל על פלוני. במקרים בהם ישנו גורם זר מתערב, ניתק הקשר הסיבתי בין התוצאה לבין התנהגות הנאשם. עם זאת, יש להוכיח כי גורם מתערב זה השפיע באופן מהותי על התרחשות האירועים.

במילים אחרות, במידה והתרחש "אירוע בלתי צפוי בעיניו של האדם הסביר", ייתכן ומדובר בגורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי. המבחן לעניין זה הוא מבחן הציפיות. דהיינו, האם האדם הסביר היה יכול לצפות את הגורם הזר המתערב, והאם היה עליו לנקוט בזהירות מסוימת לקראתו.

לא מדובר בנהיגה רשלנית

בע"פ 402/75 אלגביש נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (2),561 קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) כי התערבותו של גורם זר, אשר משתלב לתוך מעשה הרשלנות המקורי (או בא אחריו), תוך כדי נטילת חלק ביצירת הנזק, אינה יכולה לפטור מאחריות את גורם הנזק הראשוני. לאמור, על בית המשפט לשאול את עצמנו האם המחדל או המעשה של המזיק היה בגדר הציפיות הסבירה אשר על גורם מעשה הרשלנות המקורי, חובה היה, לחזותו מראש.

במילים אחרות, נהג סביר בכביש איננו מצפה כי בדרכו יקרה אליו שקע, בור או מהמורה. קל וחומר לא מהמורה כמו במקרה דנן – ברוחב מטר. הנהג הסביר מצפה כי כביש מהיר ומסודר ככביש 4 יהיה נקי מבורות ומסכנות, וזאת משום שרכבים הנוסעים בו נוסעים לא אחת במהירויות גבוהות במיוחד. יצוין כי מהנדס אשר הופיע בפני בית המשפט הגדיר את המהמורה כ"מפגע" אשר יש לתקנו ב"אופן מיידי", וזאת בשל "הסכנה למשתמשים בדרך".

בסופו של היום, נקבע כי המדינה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הסיבה לכך שהנאשם היה מעורב בתאונה היא נהיגה רשלנית ובלתי זהירה. מדובר בנהיגה של שוטר לאירוע, בכביש ראשי בשעת לילה מאוחרת, במהירות של 130 קמ"ש אשר איננה בלתי סבירה בנסיבות המקרה.