מודעות כאבן בוחן בין גרימת מוות ברשלנות לבין הריגה - תאונת דרכים

דרגו את המאמר

תאונת דרכים בגין מהירות מופרזת – הריגה או גרימת מוות ברשלנות?

עפ 2832/10

בית המשפט העליון נדרש לבחון בקשת רשות ערעור על הכרעת דין וגזר דין אשר ניתנו בבית המשפט המחוזי כנגד נהג אשר הורשע בהריגה בגין גרימת תאונת דרכים בה מצאו את מותם שניים מחבריו הטובים. על פי עובדות המקרה, הנאשם, אשר היה בן 18 בעת האירוע, נהג ברכב כאשר עימו יושבים שלושה מחבריו.

שני המנוחים ישבו בספסל האחורי ולא היו חגורים בחגורות בטיחות. הנאשם נהג באופן בלתי זהיר בעליל, במהירות של כ-100 קמ"ש בכביש משובש בו הוגבלה המהירות המותרת ל-60 קמ"ש בלבד. כמו כן, הנאשם ניסה "להשתחל" בין שתי מכוניות בנתיב לצידו, וזאת תוך שהוא אינו אומד נכונה את המרחק בין המכוניות ואת מהירות נסיעתן. יודגש כי הנאשם היה בעת האירועים נהג צעיר, וחרף כך הוא לא נסע כאשר לצידו מלווה מבוגר. במהלך הסטייה בין הנתיבים, התנגש רכבו של הנאשם עם הרכב בנתיב הצדדי. שני הרכבים איבדו שליטה ורכבו של הנאשם התהפך לאחר שהתנגש במעקה. חבריו, אשר לא היו חגורים, נהרגו במקום.

מודעות כאבן בוחן

המדינה ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירת הריגה (עבירה חמורה אשר העונש בגינה יכול להגיע עד 20 שנות מאסר). ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהרשעת מרשו בעבירה זו, ולהסתפק בהרשעתו בגרימת מוות ברשלנות (עבירה פחותה בחומרתה מהריגה).

גרימת מוות ברשלנות והריגה הינן עבירות אשר עוסקות שתיהן במותו של אדם. ההבדל המהותי ביניהן נעוץ אפוא ביסוד הנפשי. בע"פ 467/09 זילברמן נ' מדינת ישראל, השופט סלים ג'ובראן עמד על כך בפסיקתו. "אין ספק כי הגבול בין שתי העבירות הללו יכול במקרים מסוימים להיות דק מן הדק. לא פעם, הגבול בין גרימת מותו של אדם מתוך קיום מחשבה פלילית ברמה של קלות דעת, אשר בצידה הרשעה של האחרון בהריגה, ובין גרימת מותו של אדם לצד מחשבה פלילית מסוג רשלנות, המביאה להרשעת האדם בגרימת מוות ברשלנות, איננו משמעותי".
 

מבחינה עקרונית, המודעות הינה אבן הבוחן העומדת בין קלות דעת לרשלנות. לאמור, בעוד שהמודעות אשר עומדת במרכזה של "קלות דעת" מצויה, הרי שרשלנות איננה כוללת "מודעות" כגון דא. יצוין כי מודעות איננה חייבת להיות מודעות לאפשרות של מוות. די בכך כי הייתה קיימת מודעות ל"אפשרות התרחשותה של התוצאה", ואין צורך להוכיח במקרים אלה מודעות לגבי "התוצאה המדויקת". השופט ג'ובראן הגדיר זאת כ"מודעות לגבי הסיכון הגלום".

שתי חזקות עומדות בבסיס הוכחת מודעות של קלות דעת לגבי התוצאה האפשרית כתולדה מהמעשים המדוברים. חזקה אחת היא כי אדם מודע למשמעות של התנהגותו (לדוגמא, מודעות לכך שנהיגה במהירות מופרזת באופן מוגזם מקרבת באופן משמעותי את סיכוייו של הנהג להיקלע לתאונת דרכים). חזקה נוספת הינה כאשר מדובר ברשלנות רבתי. במקרים אלה, חזקה על הנהג שהוא התנהג בדרך של קלות דעת. חשוב לציין כי לא מדובר בחזקות מוחלטות וחזקות אלה מוסקות בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו. כמו כן, לא אחת נפסק כי די בכך שנאשם יעורר ספק סביר כדי להפריך את החזקה העובדתית

נהיגה במהירות גבוהה בלתי סבירה – רשלנות רבתי

במקרה דנן, בית המשפט עמד את נסיבותיו האישיות של הנהג הנאשם. מדובר בבחור צעיר, נהג חדש, חסר ניסיון. עם זאת, השופטים עמדו על נהיגתו הפרועה של הנהג ועל כך שחזקה עליו שהוא ידע כי מדובר בנהיגה מסוכנת.

"מי שנוהג במהירות גבוהה בלתי סבירה לתנאי הדרך, אינו שומר מרחק ונדבק לכלי רכב בצורה מסוכנת עד שהוא נאלץ לנסות ולהשתחל בין שני רכבים כדי לנסות ברגע האחרון למנוע התנגשות, אינו עד למסוכנות הטמונה בנהיגתו, לרבות האפשרות כי רכבו יתנגש ברכב אחר ויגרום לתוצאות קטלניות, כפי שארע לצערנו במקרה זה". אי לכך, נקבע כי אין להתערב החלטתו של בית משפט קמא להרשיע את הנאשם בשתי עבירות הריגה. עם זאת, בית המשפט העליון התערב בעונש אשר נגזר על הנאשם והמתיק אותו בשנה אחת – משבע שנים לשש "בלבד".