טלפון בקסדה - האם עבירת תנועה?
דרגו את המאמר |
|
רוכבי אופנועים רבים משתמשים בטלפון תוך כדי נהיגה, וזאת כאשר הם מציבים את המכשיר בקסדה, בצמוד לאוזן. האם מדובר בעבירת תנועה והאם עסקינן בדיבור בטלפון סלולארי השקול לדיבור בטלפון ללא דיבורית ברכב "רגיל"?
התקנה הרלבנטית לעניין זה הינה תקנה 28(ב) אשר נוסחה המתוקן נכנס לתוקפו באפריל 2008. על פי תקנה זו, בנוסח החדש, נהג רכב אשר נמצא בתנועה לא יאחז בטלפון נייד או קבוע, ולא ישתמש במכשיר סלולארי, אלא אם השימוש נעשה באמצעות דיבורית. כמו כן, החוק אוסר גם שליחת מסרונים (SMS).
יש לציין כי לפני התיקון הנ"ל, נוסח התקנה חייב את הנהג "להחזיק בידיו את ההגה או הכידון, כל עוד הרכב בתנועה, ולהסיר יד אחת מהכידון/ההגה רק לשם הבטחת פעולתו התקינה של הכלי". לפי התקנה בנוסחה הקודם, האמור לעיל היה חל גם על נהגים אשר ברכבם הותקן טלפון נייד או קבוע. נהגים, לפי הנוסח הקודם, היו רשאים להשתמש בטלפון רק באמצעות מיקרופון או דיבורית. השינוי בחקיקת המשנה הביא למעשה לניתוק בין החובה להחזיק בהגה/כידון בשתי ידיים לבין האיסור להשתמש בטלפון בזמן נהיגה.
התקנה, בנוסחה החדש, מטילה אפוא שני איסורים:
• אין להחזיק טלפון בזמן נהיגה.
• אין להשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה.
מדובר למעשה באיסורים אשר לא תלויים עוד בהתנהגותו של הנהג ו/או אחיזתו בהגה או בכידון. במילים אחרות, השימוש בטלפון סלולארי שלא באמצעות דיבורית הינו אסור, וזאת גם כאשר שתי ידיו של הנהג מונחות על כידון האופנוע. במקרים אלה, מדובר בעבירת תנועה אשר קנס ונקודות בצידה.
דוגמא לפסק דין
להלן דוגמא לפסק דין שניתן בעניין זה לאחרונה. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום כי בשעה 8:40 בבוקר, ברחוב ברמת גן, היא נסעה בקטנוע תוך כדי שהיא מדברת בטלפון סלולארי שהיה בתוך קסדתה. שוטר אשר רכב על קטנוע לצידה של הנאשמת "קלט" את האירוע ועצר את האחרונה בצד הדרך. רוכבת הקטנוע ביקשה מהשוטר ש"יתן לה אזהרה בלבד" וזאת משום שהיא "לא ידעה שזה אסור". השוטר סירב והנהגת ביקשה להישפט בפני בית המשפט לתעבורה.
[%Psakdin%]
בית המשפט ציין כי השאלה אשר עמדה במרכז המחלוקת הייתה שאלה משפטית גרידא (וזאת משום שהצדדים הסכימו על אופן התרחשות האירועים). דהיינו, הסוגיה הייתה - האם מדובר בעבירת תנועה, אם לאו. הנאשמת טענה כי לא מדובר בעבירת תנועה, ואף הפנתה את בית המשפט לפסק דין אשר ניתן בעניינה של אהובה לוי ובו זוכתה מאשמה נהגת אשר השתמשה באוזנייה תוך כדי נהיגה לשם ניהול שיחות טלפון.
כמו כן, הנאשמת הפנתה לשורה של פסקי דין אשר במסגרתם זוכו נהגי קטנועים ואופנועים מעבירה דומה. דא עקא שפסקי הדין הנ"ל ניתנו טרם התיקון לחוק. יתרה מכך, במרבית פסקי הדין אליהם הפנתה הנאשמת, הייתה קריאה מצד בית המשפט למחוקק לשנות את החקיקה ולמנוע את קיומו של "התחום האפור" בסוגיות כגון דא.
בנוגע לפסק דין אהובה לוי (רע"פ 3237/99), אליו הפנתה הנאשמת, בית המשפט קבע כי לא נמצאה כל רלבנטיות בין מקרה לוי לבין המקרה דנן. "הנאשמת אשר לפני לא עשתה שימוש באוזניה", נכתב בהכרעת הדין, "למעשה, היא לא הכחישה שעשתה שימוש ישיר בטלפון. קריאתו הפשוטה של החוק אינה יכולה להוביל למסקנה אחרת זולת כי מדובר בדבר אשר אסור על פי התקנה המתוקנת".