פסילת רישיון נהיגה עד מתן גזר הדין בעבירה של נהיגה בשכרות

דרגו את המאמר

פסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים בגין נהיגה בשכרות

בפ"ת 5827-01-12

רבות נאמר על חומרתה של הנהיגה בשכרות, הן מבחינת אחוז הנהגים השיכורים המעורבים בתאונות דרכים קשות וקטלניות, והן מבחינת הסכנה האורבת למשתמשים האחרים בדרך כאשר אדם נוטל את ההגה לידיו כאשר הוא נתון בגילופין.

השופט א' א' לוי, התייחס לחומרה בה רואים בתי המשפט את העבירות הנ"ל בש"פ 10865/06 ישעיהו נ' מדינת ישראל. כותב לוי, "בתקופה בה מספרן של תאונות הדרכים אשר הינן תוצאה של נהיגה בשכרות הולך וגדל, בית המשפט איננה יכול להשלים עם התנהגות מופקרת זאת".

השופט לוי מוסיף כי "הואיל וכרוך בה בנהיגה בשכרות מחיר דמים, אותו נאלץ לעיתים הציבור לשלם כמעשה יום-יום, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה". הלכה פסוקה היא כאחת הדרכים לעשות כן היא על ידי פסילת האחרונים מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך לכך.

התפיסה היא כי נהגים אשר נתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות עלולים לאבד את רישיון הנהיגה שלהם עד לתום ההליכים בעניינם, ולא רק ממועד מתן גזר דינם. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה הבא. מדובר בבקשה לשלול את רישיון הנהיגה של סטודנט מצפון הארץ, אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין נהיגה בשכרות.

[%Psakdin%]

המדינה הדגישה כי לא רק שהמשיב נהג כאשר בדמו כ-600 מ"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף (רמה הגבוהה פי שלוש מהמותר), אלא שבזמן שהוא נעצר, היו ברכבו חמישה נוסעים נוספים (כולל נוסעת השוכבת לרגלי הספסל האחורי). המקור החוקי לפסילת רישיון עד תום ההליכים במקרה דנן מצוי בסעיף 46 לפקודת התעבורה (פסילה עד גמר בירור הדין, בעבירה של נהיגה בשכרות שסעיף 39א' לפקודה חל עליה, וכן בסעיף 47ט' לפקודת התעבורה אשר עניינו "הארכת פסילה מנהלית עד גמר בירור הדין".

לאחר שבית המשפט קבע כי נמצאו ראיות לכאורה להרשעתו של הנאשם במיוחס לו, היה עליו לבחון האם מסוכנותו של האחרון הצדיקה את שלילת רישיונו עד תום ההליכים. דהיינו, האם היה בנהיגתו של האחרון כדי לסכן את שלום הציבור.

הוכחה מסוכנותו של הנהג - רישיונו נשלל

בית המשפט בחן את נסיבות המקרה ועמד על כך שמסוכנותו של הנאשם נבעה מהמיוחס לו ועל כן יש להורות על פסילת רישיון עד למתן גזר הדין. "העבירות אשר יוחסו לנאשם הינם עבירות חמורות ביותר אשר נשקפה מהם סכנה רבה מצד המשיב. הצעיר שלפני נהג לכאורה ברכב בהיותו שיכור ברמה גבוהה, תוך שהוא מסכן את עצמו וחמשת חבריו ואת שאר המשתמשים בדרך".

השופט הגדיר את הסכנה אשר נשקפה למשיב וחבריו כ"סכנת חיים של ממש", וקבע כי המשיב עשה עצמו "מכונת מוות נעה". המעשים אשר יוחסו לאחרון הוגדרו על ידי בית המשפט כמעשים המעידים על כך שמדובר ב"נהג מסוכן חסר אחריות אשר מוכן ליטול סיכון סביר במודע, ולכך יש להוסיף שברכב היה מספר נוסעים מעל המותר, וכל הנוסעים לא היו חגורים בחגורת בטיחות".

"אין צורך בדמיון מפליג כדי לדעת ולהבין מה רבה היתה הסכנה הטמונה בהתנהגות זו, ואיזה אסון נורא עלול היה להיגרם כתוצאה מכך", קבע השופט בהחלטתו, "חשוב להדגיש כי אין מדובר בהתנהגות של רשלנות רגעית או של היסח הדעת, אלא בהחלטה מודעת המגלה אדישות לערכי החברה והתעלמות בוטה מהחוק ומכללי ההתנהגות הבסיסיים המחייבים כל נהג".