זיכוי מחמת הספק - נהגת דרסה הולך רגל שחצה כביש שלא במעבר חציה

דרגו את המאמר

זיכוי מעבירה של גרימת מוות ברשלנות למרות דריסת הולך רגל שחצה לא במעבר חצייה

תד (ת"א) 13832/09

בית המשפט לתעבורה בתל אביב זיכה נהגת מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וזאת למרות שהאחרונה הייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית ברחוב בן גוריון ברמת גן. בית המשפט קבע כי יש לזכות את האחרונה וזאת מחמת הספק. המנוח במקרה דנן לא חצה את הכביש במעבר חצייה. אי לכך, בית המשפט נדרש אפוא לבחון האם התאונה הייתה נמנעת, מבחינה חישובית, אם לאו.

לשם קבלת החלטה בסוגיה זו, בית המשפט נדרש למספר היבטים אשר היו קשורים למקרה - מאיזה כיוון חצה המנוח את הכביש (משמאל לימין או מימין לשמאל), כמה זמן המנוח היה חשוף לעיני הנאשמת, מהו זמן התגובה הממוצע של הנאשמת במקרה זה, והאם היא הייתה יכולה – בהתחשב בכלל הנתונים הנ"ל – לעצור את רכבה בזמן ולמנוע את התאונה.

• כיוון חצייתו של המנוח – הצדדים היו חלוקים באופן משמעותי בנוגע לכיוון חצייתו של המנוח. מטעם המאשימה הוצגה חוות דעתו של הבוחן המשטרתי, ומנגד עמדו טענות ההגנה שגובו על ידי מומחה מטעמם. לאחר שבית המשפט לא הצליח להכריע בין שתי הגרסאות, הוחלט לבחון את אשמתה של הנאשמת לגבי כל גרסה בנפרד. עם זאת, בחינה כאמור העלתה כי גם אם המנוח חצה מימין לשמאל (כטענת הנהגת) וגם אם האחרון ביקש לחצות את הכביש משמאל לימין (כטענת המדינה), התביעה לא הוכיחה כי התאונה הייתה יכולה להימנע.
• כמה זמן המנוח היה חשוף לעיני הנאשמת – לאחר שהוחלט כי שתי האפשרויות הנ"ל שרירות וקיימות, בית המשפט נדרש אפוא לבחון כמה זמן המנוח היה חשוף לעיניה של הנאשמת. לעניין זה הוכנסו פרמטרים כגון מהירות נסיעתה של הנאשמת, רציפות נסיעתה (לדוגמא, האם הייתה במהלך עקיפה), מהירות הליכתו של המנוח וכדומה. נקבע כי אם המנוח חצה משמאל לימין את הכביש, הרי שהוא היה חשוף לעיני הנאשמת למשך 2.8 שניות. במידה והמנוח חצה בכיוון ההפוך, נקבע כי הוא היה חשוף לעיני הנהגת במשך כ-2.9 שניות.
• זמן תגובת הנאשמת – מהירות נסיעתה של הנאשמת נאמדה בכ-40 קמ"ש. הערכת המהירות התבססה על הנתונים במקום התאונה וכן על מצב רכבה של הנאשמת לאחר המקרה. מדובר במהירות אשר זמן בלימת הרכב בה עומד על 1.61 שניות. לאחר בחינת הנתונים, בית המשפט קבע כי לשיטתה של התביעה האיחור בתגובה היה כ-0.74-0.84 ש' (לפי קביעת בית המשפט, האיחור בתגובה הינו לכל היותר 0.24 ש', ואף פחות מכך). היות ומדובר בהליך פלילי, בית המשפט קבע כי הספק צריך ללכת עם הנאשמת ואין מקום לייחס לאחרונה אשמה פלילית בגין איחור שהוגדר על ידי השופט כ"איחור מזערי אם בכלל"

.

לסיכום, הנאשמת זוכתה מחמת הספק מהעבירה החמורה אשר יוחסה לה – גרימת מוות ברשלנות. לעניין זה, בית המשפט התייחס גם לכך שהמנוח התרשל כאשר חצה את הכביש שלא במעבר חצייה מסודר ובכביש סואן. "כשהכרעה בין אשם וחף מפשע, תלויה בהבדל בחשבון של שנייה או מחצית השנייה, נראה לנו שהנאשמת זכאית ליהנות מהספק", נכתב בהכרעת הדין.