זיכוי מעבירת מהירות מופרזת - העדר תעודת עובד ציבור בדבר תקינות הממל``ז

דרגו את המאמר

זיכוי בגין אי הוכחת תקינות הממל"ז

תתע (י-ם) 5257-03-11

נהגים רבים בישראל נוסעים בכבישי הארץ במהירות הגבוהה מן המותר. מדובר אפוא באחת העבירות הנפוצות ביותר בדיני התעבורה. מכשיר הממל"ז, מד מהירות הלייזר, הינו אחד הכלים הפופולאריים ביותר בקרב שוטרי תנועה בכל הקשור לעבירות מהירות. מכשיר זה, הנמצא במערך הפעילות המבצעית של המשטרה מזה כ-20 שנה, מסייע רבות ב"תפיסת" נהגים מהירים.

[%Articles%]

עם זאת, לא בכל מקרה בו נהג מתמודד עם כתב אישום בגין מהירות מופרזת על בסיס הממל"ז, יסתיים ההליך המשפטי בהרשעה. לעיתים, ניתן להציג טענות שונות בנוגע למכשיר (לדוגמא, באשר לתקינותו), אשר המדינה לא תשכיל לסתור ואשר יאפשרו את זיכוי הנאשם בדין. להלן דוגמא למקרה כאמור.

כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת. נטען כי הנאשם נהג במהירות של 142 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת עומדת על 90 קמ"ש בלבד. עסקינן בעבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

הנאשם טוען כי הממל"ז לא היה תקין

הנאשם טען, באמצעות בא כוחו, כי יש לזכותו וזאת במסגרת כפירה בתקינות מכשיר הממל"ז אשר "תפס" אותו. כמו כן, הנאשם העלה טענות כנגד אמינותו של המכשיר ואמינות הפעלתו על ידי המפעיל הספציפי. המדינה טענה כי יש להרשיע את הנאשם. נטען כי קיימת תעודת ציבור בנוגע לתקינות המכשיר אך היא אינה חלק מחומר הראיות. המדינה הוסיפה כי תעודת התקינות לא תוצג, וכן לא יוזמן עורך התעודה, וזאת משום שנטל ההוכחה בדבר העדר התקינות רבץ לפתחו של הנאשם.

ב"כ הנאשם טען כי מיומנותו של השוטר אשר הפעיל את מכשיר הממל"ז במקרה דנן לא הוכחה. הסנגור הוסיף כי לא היה די בהצגת תעודת מפעיל מוסמך לגבי השוטר, משנת 1994, בכדי לגבש הוכחה בדבר מיומנותו של האחרון בהפעלת הממל"ז. זאת ועוד, עורך הדין ציין כי המדינה לא הייתה יכולה לטעון בנוגע לתקינות המכשיר בהעדר תעודת עובד הציבור ומסמכים רלבנטיים (המעידים על ביצוע בדיקות תקופתיות במכשיר כנדרש).

[%Psakdin%]

בית המשפט קבע כי הוא מזכה את הנאשם, וזאת משום שלא הוכחה תקינות המכשיר אשר "תפס" אותו. כפי שצוין לעיל, המדינה טענה כי הפסיקה קבעה חזקת אמינות לגבי מכשיר הממל"ז. דהיינו, לטענתה, חזקה על המכשיר כי הוא תקין, ובעל דין המבקש לסתור חזקה זו, עליו נטל הראיה. המדינה טענה כי במקרה דנן, טענותיו של הנאשם בנוגע לתקינות המכשיר היו במסגרת "כפירה כללית" אשר דינה להידחות.

טענותיו של הנאשם לא היו "כפירה כללית"

בית המשפט שלל זאת בקובעו כי כפירתו של הנאשם לא הייתה כללית אלא נהפוך הוא – היא הוגדרה בפסק הדין כ"מפורטת דיה". בנוגע לחזקת האמינות, בית המשפט קבע כי לא היה בה ובין חזקת תקינותו של המכשיר הספציפי – "דבר וחצי דבר". יתרה מכך, צוין כי למרות שב"כ המאשימה הבין היטב את טענותיו של הסנגור בנוגע לתעודת עובד הציבור, המדינה הצהירה – קבל עם ועדה – שהתעודה הנ"ל איננה חלק מחומר הראיות.

"סברה זו הינה שגויה ומנוגדת לדין. לטעמי, מלכתחילה היה צריך לציין בכתב האישום את ראיות המאשימה הנוגעות לתע"צ התקינות וכרטיס המכשיר, ולמצער היה על המאשימה לתקן את כתב האישום ולהוסיף ראיות אלו, לאחר ששמעה כי כפירתו של הנאשם מתייחסת לא רק למיומנות ההפעלה אלא גם לתקינותו של המכשיר", נכתב בהכרעת הדין.

לסיכום, נקבע כי היות והמדינה לא הציגה בפני בית המשפט תעודת עובדת ציבור לגבי תקינותו של המכשיר הספציפי, הרי שהיא לא עמדה בדרישות הדין בנוגע להרשעתו של הנאשם בעבירות תנועה.