הודה בעישון לפני הנהיגה אך זוכה מעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים

דרגו את המאמר

זיכוי מעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים למרות הודיית נהג בעישון כשעתיים לפני העלייה על ההגה

תתע (צפת) 5176-10-10‏

נהיגה תחת השפעת סמים הינה עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. עבירה זו קובעת כי נהג שיכור הינו (מלבד נהג שתוי גם) נהג אשר בגופו היה מצוי סם מסוכן או "תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן". לחילופין, שיכור לעניין עבירה זו יכול להיות גם מי שהיה נתון תחת השפעת סם מסוכן. פקודת התעבורה קובעת כי גם מי שסירב, לפי דרישת שוטר, לתת דגימה לבדיקת סם, יראו אותו כמי שהיה "שיכור" בזמן נהיגתו. עם זאת, הפקודה קובעת כי מוטל על השוטר במקרים אלה להעמיד את הנהג על משמעות סירובו.

[%Psakdin%]

במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לתעבורה בצפת, נהג אשר הודה כי עישן סמים כשעתיים לפני שעלה על ההגה זוכה מעבירה של נהיגה בשכרות. על פי כתב האישום, הנאשם נהג תחת השפעת סמים מסוכנים. מטעם התביעה העיד השוטר אשר חקר את הנאשם ואשר רשם לאחרון את ההזמנה לדין. כמו כן, התביעה הציגה בפני בית המשפט גם דו"ח פעולה שהשוטר ערך לגבי החיפוש אשר נערך ברכבו של הנאשם וכן אישורים בנוגע לנטילת רישיון הנהיגה ורישיון הרכב.

הסנגור טען, מנגד, כי יש לזכות את הנאשם. לטענת הסנגור, התביעה לא הציגה ולו בדל ראיה בנוגע לאשמת מרשו. בית המשפט קיבל את גרסת ההגנה במלואה. בפסק הדין הודגש כי התביעה לא הציגה אף ראיה אשר הייתה יכולה לצקת את הבסיס להרשעת הנאשם במקרה דנן. לא הוצגו תוצאות בדיקה אשר היו יכולות להוכיח את הימצאותם של סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו של הנאשם. כמו כן, בית המשפט קבע כי לא הייתה כל עדות בנוגע להשפעת סמים לכאורה על התנהגותו של הנאשם.

לא נערך לנאשם "מבחן מאפיינים"

המדינה טענה כי הנאשם הודה בפני השוטר שעישן שעתיים לפני שהחל בנסיעה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות הסנגור לכך שלא היה בכך כדי להעיד על השפעת הסמים על מרשו בעת הנהיגה. לנאשם במקרה דנן לא נערכה בדיקה ואף לא בדיקת מאפיינים (מבחן פשוט של הליכה על קו ישר, נגיעה באף עם האצבע, עמידה על רגל אחת וכדומה).

בית המשפט הדגיש כי הוא איננו מומחה להשפעות סמים על נהגים, ותקופת השפעת הסם על הנהג לאחר העישון איננה ידיעה שיפוטית. צוין כי ישנם שני מבחנים חלופיים לשם הוכחת נהיגה בשכרות בעקבות שימוש בסם מסוכן – מבחן אובייקטיבי אשר לפיו די בהימצאות סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן בגופו של הנהג. או מבחן סובייקטיבי הדורש "הוכחת נהיגה תחת השפעת הסם". במקרה דנן, בית המשפט קבע כי התביעה לא עמדה באף אחד מן המבחנים. אי לכך, הנאשם זוכה ובית המשפט אף הדגיש כי "טוב היה לו כתב האישום במקרה דנן לא היה מוגש מלכתחילה".