זיכוי נהג מעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בשל אי הסתכלות על הכביש

דרגו את המאמר

זיכוי מעבירה של אי הסתכלות על הכביש

תת"ע 1512-11-11

בית המשפט לתעבורה נדרש לבחון את אשמתו (או חפותו) של נהג אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין נהיגה בחוסר זהירות. בכתב האישום נטען כי הנאשם נהג תוך כדי השפלת מבטו במשך כ-70 מ'. אי לכך, לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

הנאשם והמדינה לא היו חלוקים בנוגע לנהיגתו של האחרון ברכב המדובר וברחוב הרלבנטי. עם זאת, בעוד הנאשם טען כי הסיר פעמים מעטות בלבד את מבטו מהכביש (לצורך הסתכלות בלוח השעונים של הרכב, ובמראה השמאלית), השוטרת אשר הבחינה בנאשם במקרה דנן טענה כי האחרון הסיר את המבט מהדרך במשך נסיעה לאורך כ-70 מ' לפחות.

[%Psakdin%]

במסגרת ההליך בבית המשפט לתעבורה עמדו בפני השופטת שתי גרסאות סותרות. השוטרת, אשר העידה מטעם התביעה, הציגה את הדו"ח אשר היא רשמה ואשר תיאר את ביצוע העבירה נשוא כתב האישום. כמו כן, במהלך עדותה בבית המשפט, השוטרת ערכה בפני השופטת שרטוט אשר תיאר לטענתה את מקום ביצוע העבירה. בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה, השוטרת ציינה כי הנאשם נסע בנתיב הימני (מתוך שני נתיבים) במשך 70 מ' כאשר מבטו מושפל מטה ממושכות. כמו כן, השוטרת הפנתה את בית המשפט למיקומה ולמרחק מן הנאשם בעת שהבחינה לכאורה בביצוע העבירה.

בדו"ח שנערך לנאשם נרשם כי האחרון אמר "אני מסתכל גם על הכביש וגם על דברים אחרים, הסתכלתי על לוח המכוונים". במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט, הנאשם טען כי הוא הסתכל על המראה השמאלית, על לוח המכוונים, על הכביש ועל השוטרת.

בית המשפט קבע כי נפל בליבו ספק בנוגע לאשמתו של הנאשם במקרה דנן ועל כן יש לזכות את האחרון. בהכרעת הדין נקבע כי היות והמדינה הסתמכה על עדותה היחידה של השוטרת, לאחר שמיעת הצדדים ובחינת הנסיבות, לא היה ניתן לשלול כי "הנאשם הביט במהלך הנסיעה גם על דברים אחרים, מלבד הכביש, אך מדובר בהסתכלות הנחוצה לשם נהיגה". אי לכך, בית המשפט קבע כי יש לזכות הנאשם מחמת הספק.