ביטול כתב אישום בגין נהיגה בשכרות איננו מונע הגשת כתב אישום חדש
| דרגו את המאמר |
|
ביטול כתב אישום בגין נהיגה בשכרות איננו זיכוי
תת"ע 3282-07-11
בית המשפט לתעבורה בירושלים נדרש לבחון בקשה מקדמית לביטול כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, וזאת לאחר שמדובר בכתב אישום שני שהוגש כנגד הנהגת. כתב האישום הראשון הוגש בדצמבר 2008 בעקבות בדיקת שכרות אשר נערכה לנאשמת ואשר הצביעה על ריכוז אלכוהול של 290 מ"ג לליטר אוויר נשוף. לאחר הגשת כתב האישום, ובמסגרת ישיבת ההקראה, הנאשמת וב"כ כפרו בקביעת מכשיר הינשוף וטענו כי הנהגת לא הייתה שיכורה.
[%Psakdin%]
בית המשפט קבע כי דיון ההוכחות בתיק ייערך באפריל 2009. במקביל, נערכו דיונים מעמיקים בכל הנוגע לאמינות מכשיר הינשוף במסגרת פסק הדין עוזרי (11893/07). בהליך בעניין עוזרי, הוגשה חוות דעת של מומחה מטעם המדינה, ובה נקבע כי רף האכיפה בעניין נהיגה בשכרות צריך לעמוד על 290 מ"ג ומעלה. בעוד הדיון בפרשת עוזרי היה תלוי ועומד, התקיימה ישיבת ההוכחות בתיקה של הנהגת דנן.
כתב האישום מבוטל על בסיס חוות הדעת בפרשת עוזרי
במסגרת ישיבת ההוכחות, הנאשמת וב"כ ביקשו לבטל את כתב האישום נוכח חוות דעתו של מומחה המדינה בפרשת עוזרי. השופטת קיבלה את הבקשה הנ"ל חרף התנגדות המדינה. מדובר אפוא בביטול כתב אישום מחמת העילה כי "לא נעברה עבירה". עילה זו הינה טענה מקדמית לפי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי.
יודגש כי ב"כ הנאשמת לא ביקש לזכות את מרשתו אלא עתר לבטל את כתב האישום. כעבור כשלוש שנים, ובעקבות התפתחות הפסיקה בעניין עבירת הנהיגה בשכרות (אשר קובעת כיום כי רף השכרות המינימאלי עומד על 240 מ"ג לליטר אוויר נשוף), הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום שני (כתב האישום דנן). הנאשמת וב"כ ביקשו לבטל גם כתב האישום הנ"ל וזאת בטענה כי ביטולו של כתב האישום הראשון איין את זכותה של המדינה להגיש את כתב האישום השני. בית המשפט דחה את טענות הנאשמת.
ביטול כתב האישום לא היה זיכוי
בהחלטה דנן נקבע כי ביטולו של כתב האישום הראשון היה למעשה קבלת טענה מקדמית ולא "זיכוי". ב"כ הנאשמת טען כי המדינה הייתה צריכה להגיש ערעור ולא כתב אישום חדש.
בית המשפט דחה טענה זו תוך הפניה לעפ"ת (י-ם) 7939-09-11 מדינת ישראל נ' ויצמן - על האסמכתאות אשר הופיעו שם, ובעיקר לע"פ (נצ') 1197/06 מדינת ישראל נ' צפורה אלימלך. בעניין אלימלך נקבע במפורש כי אין חסימה מפני הגשת כתב אישום מחדש לאחר שכתב אישום ראשון בוטל מחמת כל אחת מהטענות המקדמיות לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי.
טיעוני צדק והגינות
ב"כ הנאשמת ביקש לבטל את כתב האישום השני גם מחמת הגינות משפטית ועקרונות של צדק. לטענתו, היות ועברו שלוש שנים מעת ביצוע העבירה, עקרונות של הגינות וצדק היו צריכים להוביל לביטולו גם של כתב האישום החדש. בית המשפט קבע כי לא רק שטענה זו נטענה "בשפה רפה ולא מדויקת", הרי שהיה מקום לדחותה מחמת שני טעמים עיקריים:
- לא הייתה קיימת התיישנות וזאת משום שכתב האישום החדש הוגש 29 חודשים לאחר ביצוע העבירה וחמישה חודשים בלבד לאחר הכרעת הערעור בפרשת עוזרי. כמו כן, נקבע כי בעת הבאת הראיות ו/או בשלב הטיעונים לעונש (במקרה של הרשעה), יהיה מקום לדון במקומן של טענות הנאשמת בנוגע לכך שהיא "נהנתה מדחיית הדיון לתקופה כה ארוכה" או שהיא "שילמה בעקבות שיהוי זה מחיר ראייתי",
- ביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק הינו "צעד קיצוני" אשר בתי המשפט נוקטים בו רק במקרים בהם ניתן לראות "פגיעה חמורה בתחושת ההגינות והצדק". בית המשפט קבע כי "מקרה קיצוני" כגון דא לא הוכח על ידי ב"כ הנאשמת, קל וחומר כאשר עסקינן בנהיגה בשכרות שהינה עבירה אשר האינטרס הציבורי מבקש לדון נהגים המואשמים בה.
