זיכוי מעבירה של מהירות מופרזת בעקבות טעות בזיהוי

דרגו את המאמר

זיכוי מעבירת מהירות מחמת הספק בגין טעות בזיהוי הרכב

תת"ע 8162-07-11

נהג רכב פרטי אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין נהיגה במהירות מופרזת זוכה בבית המשפט לתעבורה מחמת הספק. במסגרת הכרעת הדין, בית המשפט קבע כי נפל בליבו ספק באשר לזיהויו של הנהג על ידי השוטרים. ספק זה נולד כאשר השוטרים טענו כי הרכב אשר נסע במהירות מופרזת היה רכב פרטי מסוג טויוטה, ואילו הנאשם במקרה דנן החזיק בג'יפ.

[%Psakdin%]

כתב האישום הוגש כנגד הנאשם על בסיס מדידת מכשיר "הדבורה". מכשיר "הדבורה" הצביע על נסיעה במהירות של 178 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת עומדת על 90 קמ"ש בלבד. הנהג כפר בעובדות כתב האישום וטען כי לכל היותר הוא נסע במהירות של 110 קמ"ש. כמו כן, הנהג טען כי מכשיר "הדבורה" אשר באמצעותו מדדו השוטרים את מהירותו, לכאורה, היה בלתי תקין ובלתי אמין. לא זו אף זו, הנהג ציין כי היות והוא נוהג על ג'יפ, אשר הינו רכב כבד וגדול מימדים, המהירות המיוחסת לו לא הייתה הגיונית.

זיכוי מהעבירה לפי הדבורה – הרשעה בהתאם להודאה

בית המשפט הרשיע את הנהג בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 110 קמ"ש על סמך הודאתו, אך האחרון זוכה מעבירה של נהיגה במהירות של 173 קמ"ש. בהכרעת הדין צוין כי היה די בחוסר ההתאמה בין הרכב אשר לגביו הוגש כתב אישום לבין רכבו של הנאשם, בכדי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו. עם זאת, בשל הודאתו, היה מקום להרשיעו בנהיגה במהירות מופרזת, אך בדרגה חמורה פחות.

חשוב לציין כי במקרים בהם אדם מורשע בעבירת מהירות, קיים משקל של ממש למהירות המדוברת. דהיינו, דין נהג אשר נסע במהירות של 10 קמ"ש מעל המותר, איננו כדין נהג אשר מהירותו הייתה בפער של 90 קמ"ש מעל המהירות המותרת. הפערים בין המהירות בפועל, לבין המהירות המותרת, משפיעים לא אחת על גזר הדין ואף על הכרעת הדין. במקרים בהם הנהג מעורב בתאונת דרכים, הרי שיש לכך משמעות נוספת, הן מבחינת תוצאותיה האפשרויות של התאונה והן מבחינת הדין הפלילי כנגד הנאשם.