ערעור על פסילה מנהלית שהוטלה על רישיון נהיגה מכוח תקנה 212ב`

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

בית המשפט העליון דחה ערעור על חוקיות תקנה 212ב' לתקנות התעבורה

רע"פ 2801/12

תקנה 212ב' לתקנות התעבורה הינה תקנה אשר מתירה לרשות הרישוי להורות על פסילת רישיון נהיגה של נהגים מסוכנים בהליך של פסילה מנהלית. על פי התקנה הנ"ל, נהגים מסוכנים הינם, לדוגמא, נהגים אשר ביצעו עבירות תנועה רבות בחמש השנים אשר קדמו לפסילה. יודגש כי מדובר בפסילת רישיון בהליך מנהלי לתקופה ממושכת של עד חמש שנים. להלן דוגמא למקרה בו נהג אשר רישיונו נפסל מכוח התקנה הנ"ל, הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור כנגד חוקיותה של התקנה "הדרקונית".

[%Psakdin%]

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל במאי 2011 למשך חמש שנים. רשות הרישוי הורתה על פסילת הרישיון מכוח סעיף 56 לפקודת התעבורה ותקנה 212ב' לתקנות התעבורה. במועד הנ"ל, המבקש צבר כבר 94 (!) הרשעות בעבירות תנועה אשר 41 מהן בוצעו בחמש השנים האחרונות (לא כולל עבירות חניה). בעקבות ריבוי העבירות, הרשות קבעה כי "דרך נהיגתו של המבקש מסכנת את עוברי הדרך". אי לכך, הוטלה על המבקש פסילה מנהלית.

בית המשפט לתעבורה אישר את החלטתה של רשות הרישוי בהתאם לסעיף 57(ג) לפקודת התעבורה. בהכרעת הדין נקבע כי המבקש עמד בפני שימוע כדין, ועניינו עמד בקריטריונים הקבועים בתקנה 212ב'. המבקש ניסה לשמוט את הקרקע תחת חוקתיותה וסבירותה של תקנה 212ב', אך ללא הועיל. בעקבות אישור החלטת הרשות, המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי התקנה הנ"ל הינה "מידתית".

טענות המבקש וניסיונותיו בבית המשפט העליון

המבקש ניסה לטעון כי מרבית העבירות אשר יוחסו לו היו "עבירות קנס". דהיינו, עבירות אשר לא היו עבירות משפט ואשר היה ניתן "לסיימן" על ידי תשלום קנס. כמו כן, המבקש הוסיף כי הוא ביצע עבירות רבות אבל זאת משום שהוא בילה זמן ממושך בכל יום "על הכביש", וזאת מתוקף היותו נהג שכיר. לאחר שכל טענותיו נדחו, המבקש הציג טענה חדשה - "אחי נכה ואני זקוק לרישיון על מנת לסייע לו בצרכיו הרפואיים".

בעקבות הצגתה של הטענה הנ"ל, בית המשפט המחוזי הורה לרשות הרישוי לערוך למבקש שימוע נוסף לבירור טענה זו בלבד. לאחר השימוע ברשות, נקבע כי יש לקצר את הפסילה המנהלית ל-3 שנים. המבקש פנה לבית המשפט המחוזי וביקש כי זה יורה לרשות הרישוי להביא את ההחלטה בדבר קיצור הפסילה לאישורו של בית המשפט לתעבורה. יש להדגיש כי בבקשה הנ"ל המבקש לא ציין בפני בית המשפט שהוא פתח גם בהליך בבית המשפט העליון והגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (בנוגע לשאר טענותיו בעניין הפסילה המנהלית). לא זו אף זו, ביולי 2011, לאחר שרישיון הנהיגה של המבקש נפסל, הוא נתפס בעת נהיגה בזמן פסילה. בעקבות כך, המבקש הועמד למשפט ונגזרו עליו שנתיים של פסילה בפועל. המבקש הגיש ערעור גם על הכרעת הדין וגזר הדין במקרה הנ"ל.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וציין כי טענותיו של המבקש בעניין חוסר הסמכות בהתקנת תקנה 212ב' נדחו לגופן (ובאופן מנומק) בשתי הערכאות הקודמות. כמו כן, הדברים זכו לביטוי גם בפסיקתו של בית משפט זה בסוגיות דומות. בנוגע לטענות הפרטניות של המבקש, גם לגביהן צוין כי הן זכו להתייחסות מעמיקה, הן בבית המשפט לתעבורה והן בבית המשפט המחוזי. יתרה מכך, השופטים בעליון הדגישו כי גם הם לא מצאו בטענות אלה ממש.