נהג אשר גרם לתאונה בעקבות החלקה על מים הורשע בנהיגה בחוסר זהירות

דרגו את המאמר

רכב החליק וגרם לתאונה - האם הרשעה בעבירות תעבורה?

האם רכב אשר החליק על הכביש, בגין מים שהצטברו במקום מחמת השקיית צמחייה על אי תנועה, יוכל לטעון כי התאונה שנגרמה בשל החלקתו לא הייתה בעקבות נהיגה בקלות ראש? מהו המשקל אשר בית המשפט צריך לייחס לרטיבות על הכביש במקום התאונה, אל מול מהירות נסיעתו של הנאשם אשר הוגדרה כ"בלתי סבירה" בכתב האישום?

כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, במהירות אשר לא תאמה את תנאי הדרך, וגרימת תאונת דרכים. הנאשם לא חלק על עובדות התאונה, אך טען כי היה מדובר בתאונה בלתי נמנעת וזאת משום שהוא "איבד שליטה על המכונית בגין החלקה". כאשר הנאשם נחקר במשטרה אודות האירוע הוא תיאר את אופן התרחשות התאונה בצורה הבאה:

[%Psakdin%]

"נסעתי בכביש בנתיב הימני. בשלב מסוים, הבחנתי בקטעים בכביש אשר היו מכוסים במים שהגיעו מממטרות שהופעלו בשטח הפרדה. מהירות נסיעתי הייתה 55 קמ"ש. בעקבות 'עיסת מים בנתיב הימני' ביקשתי לעבור לנתיב השמאלי. בעודי עושה כאמור, מים מן הממטרות חדרו לרכבי שחלונותיו היו פתוחים והסיחו את תשומת ליבי. במקביל, הרכב החליק על המים שהיו על הכביש, איבדתי שליטה על המכונית, ונזרקתי למדרכה".

בוחן משטרתי אשר הגיע למקום האירוע העיד כי הנאשם איבד את השליטה על הרכב בגין שילוב בין תנאי הכביש הרטוב ומהירות נסיעתו הבלתי סבירה. במסגרת עדות הבוחן בבית המשפט, האחרון אמר כי "התאונה נגרמה בין השאר בגין ההחלקה, אך בעיקר בעקבות מהירות הנסיעה". בית המשפט בחן את העדויות אשר הוצגו בפניו וקבע כי יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו. בהכרעת הדין נקבע כי הגורמים לתאונה לא היו, כטענת הנאשם, נסיבות אובייקטיביות שלא היו תלויות בו.

גישת הפסיקה להחלקת רכבים

לא מדובר בפעם הראשונה בה נאשם בעבירות דומות טוען כי הוא לא היה יכול למנוע תאונה משום שרכבו החליק על הכביש. הלכה פסוקה היא כי החלקה של רכב על כביש איננה מהווה ראיה ניצחת לכך שהנהג התרשל בנהיגתו. בתי המשפט הכירו לא אחת בנסיבות שונות אשר יכולות לגרום לרכב להחליק (לדוגמא, הצטברות מים או כתמי שמן). עם זאת, על פי רוב, כאשר הרכב מחליק, האשמה בעניין זה רובצת בעיקר לפתחו של הנהג. לדוגמא, בע"פ 237/55, נקבע כי "אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה, לכאורה, החלקה מצביעה על אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג".

בפסיקה נקבע כי רשלנות נהג אשר באה לידי ביטוי בהחלקת רכבו יכולה להיגרם בגין התנהלות כגון נהיגה במהירות מופרזת, אי האטה לפני מכשול (לדוגמא, מכשול רטיבות), כניסה לסיבוב בכביש תוך לחיצה פתאומית על הבלמים, ביצוע פנייה חדה מדי וכדומה.

השופט בק התייחס לכך בע"א 446/82 בקובעו: "אין לעשות הבחנה בין טענת ההחלקה סתם ובין הידרדרות לתוך המסלול הנגדי עקב החלקה. בשני המקרים, הייתי מעביר אל הנאשם את הנטל להביא ראיה בדבר הנסיבות אשר היו יכולות להביא לידי החלקת המכונית. במשפט הפלילי, רק אם לאחר שמיעת כל הראיות נשאר בלב השופט ספק סביר באשמת הנהג, אזי יזכהו".

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, בית המשפט קבע כאמור כי יש להרשיע את הנאשם. נקבע כי האחרון לא עמד בנטל אשר רבץ לפתחו להוכיח שההחלקה לא נגרמה בגין נסיבות אובייקטיביות אשר הוא לא היה יכול לשלוט בהן. הכרעת הדין התקבלה על בסיס השיקולים הבאים:

1. מהירות הנסיעה - הנאשם נסע בכביש בו המהירות המותרת עומדת על 50 קמ"ש. מהירות נסיעתו הייתה מעל המותר (55 קמ"ש), וזאת חרף העובדה שהכביש היה רטוב.
2. פגיעת המים מהממטרות - הנאשם טען כי דעתו הוסחה בגין פגיעת מים מהממטרות ברכבו. במסגרת ההגנה נטען כי גם הבוחן העיד כי מים פגעו במכוניתו כאשר הוא הגיע למקום, וכך גם עלה מעדות אביו של הנאשם אשר הגיע לזירת האירוע מיד לאחר התאונה. בית המשפט קבע כי אמנם ניתן ללמוד מעדויות אלה כי מי שעבר במקום נרטב מהממטרות, אך אף אחד מהחוצים האחרים, פרט לנאשם, לא גרם לתאונה בעקבות כך. דהיינו, המים מהממטרות לא היו הסיבה לתאונה, אלא גורם אשר נהיגתו הבלתי זהירה של הנאשם הפכה אותו למשמעותי.
3. תנאי הדרך - הנאשם לא התאים את תנאי נסיעתו לתנאי הדרך, וזאת למרות שהוא הודה במשטרה שהוא מכיר את העיקול המדובר היטב וראה את מצבור המים מבעוד מועד.