תאונה בלתי נמנעת בעקבות סטייה של רכב אחר לנתיב נסיעה וזיכוי מגרימת תאונת דרכים

דרגו את המאמר

זיכוי מגרימת תאונת דרכים בעקבות סטייה פתאומית של רכב לנתיב נסיעה

ת"ד 12180-09

כתב אישום בגין עבירות תנועה הינו כתב אישום פלילי לכל דבר. דהיינו, כאשר המדינה מבקשת להרשיע אדם בעבירות תנועה, מוטל עליה להוכיח כי העבירות נשוא כתב האישום אכן בוצעו על ידי הנאשם, וזאת מעבר לכל ספק סביר. נהגים אשר מעורבים בתאונת דרכים צריכים להתמודד פעמים רבות עם כתבי אישום המוגשים כנגדם בגין גרימת תאונה, נהיגה רשלנית, נהיגה בחוסר זהירות, גרימת מוות ברשלנות וכדומה.

לא אחת, הנהגים הנאשמים טוענים כי אין להרשיעם בדין וזאת משום שהתאונה הייתה "בלתי נמנעת". הערכאות המשפטיות התייחסו לא אחת לסוגיה זו. לדוגמא, ברע"פ 1713/93 בוקובזה נגד מדינת ישראל, בית המשפט העליון דחה טענת נהג באשר לתאונה בלתי נמנעת. בעניין בוקובזה נקבע כי לאחר שהתביעה הוכיחה כי התאונה נגרמה בעקבות סטייה בין נתיבים מימין לשמאל, נוצרה לכאורה ההוכחה לנהיגה חסרת זהירות מצידו של הנאשם. אי לכך, והיות והתביעה הרימה את הנטל הראשוני להוכחת אשמתו של הנהג, הנטל להוכיח אחרת הונח לפתחו. כעת, היה על הנאשם להוכיח כי הוא לא נהג באופן בלתי זהיר (דהיינו, לסתור את טענות המאשימה).

[%Psakdin%]

השופט קדמי, בספרו "על הראיות" (חלק שלישי, מהדורת 2003, עמ' 1452), קובע כי כאשר נאשם צריך להרים את נטל השכנוע הנ"ל, לא מדובר בנטל השווה במשקלו לנטל המונח על התביעה בהליך פלילי. דהיינו, הנאשם, בניגוד לתביעה, איננו צריך להוכיח את טענותיו "מעל לספק סביר". נטל ההוכחה המונח על כתפיו של הנאשם במקרים כגון דא זהה לנטל במשפט האזרחי (50-50). לדידו של קדמי, לא מדובר רק ב"נטיעת ספק" אלא בעמידה במאזן ההסתברויות. עם זאת, בפסיקה נקבעה גם הלכה "מקלה" יותר.

לדוגמא, בע"פ 6260/02 ציון נגד מדינת ישראל, השופט גל קבע כי גם כאשר עסקינן בתאונת דרכים עצמית, והנאשם הצביע על ספק סביר שנפל בראיות התביעה, די בכך כדי שבית המשפט יזכה אותו מאחריות לגרימת התאונה. דהיינו, הנאשם אינו חייב לעמוד בנטל הראיה לפי מאזן ההסתברויות, אלא לעורר את הספק הסביר. "עם זאת, לשם כך, שומה על הנאשם להציג בפני בית המשפט לתעבורה קו הגנה ריאלי וממשי, אשר איננו פרי הדמיון בלבד", כתב השופט טל בפסק דינו.

דוגמא להכרעת דין

במקרה דנן, הוגש כנגד אדם כתב אישום בגין גרימת תאונת דרכים. הנאשם טען כי הוא נסע בכביש 4 במהירות של כ-85 קמ"ש, כאשר לפתע מונית סטתה באופן בלתי צפוי לנתיב נסיעתו. לדבריו, כתוצאה מסטיית המונית הוא נאלץ לבלום בלימת חירום וכתולדה מכך רכבו התהפך ונגרמה התאונה נשוא כתב האישום. יודגש כי הרכב התהפך לתוך תחנת דלק והדבר גרם לדליקה במקום.

הבוחן המשטרתי, אשר הגיע לשטח לאחר התאונה, העיד כי היות ותחנת הדלק הייתה מלאה בקצף בשל השריפה, הוא לא מצא במקום ממצאים אשר היו יכולים לשפוך אור על האירוע. עם זאת, במהלך החקירה הנגדית, הבוחן נשאל אודות ממצאים אשר הוא היה יכול לתעד והלה הודה כי הוא נמנע מלעשות כן. "התרשמתי כי הבוחן לא מיצה את מלאכת איסוף הממצאים, כפי שניתן היה לצפות שיעשה", כתבה השופטת בהכרעת הדין.

זאת ועוד, הבוחן טען כי בסמוך לתאונה הנאשם נחקר ואמר לו כי המונית סטתה לנתיב נסיעתו במרחק של כ-100 מ' ממנו. לדבריו, במצב הדברים הנ"ל, הנאשם היה יכול להאט את מהירות נסיעתו ולהימנע מקרות התאונה. בית המשפט דחה קביעה זו. ראשית, הסנגור טען, וטענתו התקבלה, כי הנאשם מסר את הפרטים בעדות שנגבתה ללא אזהרה, וזאת למרות שמרשו היה חשוד כבר כעת בגרימת התאונה. הסנגור הדגיש כי הנאשם לא ידע על זכותו להיוועץ עם עורך דין והדברים לא היו ברורים היות ועסקינן בתאונה עצמית.

יודגש בעניין זה כי פגיעה בזכות ההיוועצות בחקירה, או בזכות השתיקה, עלולה לפגוע במשקל הראייתי של הדברים. יתרה מזאת, כאשר הנאשם נחקר תחת אזהרה, הוא העיד כי הוא לא היה יכול לדעת בוודאות מה היה המרחק בין רכבו לבין המונית האלמונית. כאשר הבוחן נשאל מדוע הוא לא עימת את הנאשם עם הסתירה בין האמירה הנ"ל, לבין הערכת המרחק לאחר התאונה, מילא האחרון פיו מים. לא זו אף זו, הבוחן הודה כי אם הוא היה יודע שהמונית סטתה ממרחק נמוך יותר, הרי שהוא לא היה ממליץ על העמדתו של הנאשם לדין.

לסיכום,

טענתו של הנאשם (אשר הוצגה באופן עקבי לאורך כל ההליך), לכך שהוא לא היה יכול לפעול בצורה אחרת בגין סטייתה הפתאומית של המונית לנתיב נסיעתו, לא נסתרה על ידי המאשימה. יתרה מכך, המדינה לא הציגה אלטרנטיבה אחרת בה הנאשם היה יכול לנקוט וכיצד הוא היה יכול למנוע את התאונה. "לאור כל האמור לעיל, והספק שהעלה הנאשם בדבר אחריותו לגרימת התאונה", כתבה השופטת בהכרעת הדין, "אני קובעת כי המדינה לא הרימה את הנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, וכתולדה מכך לא הוכחה מעל לספק סביר אשמתו של הנאשם. לפיכך, אני רואה לנכון לזכות את הנאשם מהאחריות לגרימת תאונת הדרכים, אשר יוחסה לו בכתב האישום".