ספק בזיהוי נהג מונית וזיכוי מעבירה של דיבור בטלפון בזמן נהיגה

דרגו את המאמר

נהג מונית ודיבור בטלפון בנהיגה - זיכוי בשל ספק בזיהוי

תתע (י-ם) 921-12-11‏

לא אחת, נהגי מוניות, הנמצאים מרבית יומם על הכביש, "נאלצים" להתמודד עם שוטרים בגין ביצוע עבירות תנועה. להלן דוגמא למקרה בו הוגש כנגד נהג מונית כתב אישום בגין דיבור בטלפון בזמן נהיגה. נהג המונית טען כי השוטר אשר ערך את הדו"ח המדובר טעה בזיהוי והאשים אותו למעשה בעבירה אשר בוצעה (אם בכלל) על ידי נהג מונית אחר.

כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם במקרה דנן ייחס לאחרון עבירה של שימוש בטלפון בנהיגה. על פי כתב האישום, הנאשם נהג במונית במזרח ירושלים תוך כדי שהוא מדבר בטלפון. מדובר בעבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הנאשם הכחיש את המיוחס לו, כפר בעובדות כתב האישום, והגיש בקשה להישפט. לדבריו, הוא לא דיבר בנייד, לא אמר לשוטר את הדברים אשר יוחסו לו בדו"ח, והשוטר לא היה יכול לראות אותו מהמקום בו הוא נמצא.

[%Psakdin%]

המדינה הביאה לעדות את השוטר אשר היה חתום על הודעת הקנס. שוטר זה ערך את הדו"ח והגיש סקיצה של המקום בו הוא ראה לטענתו את הנאשם מדבר בטלפון בנהיגה. מנגד, הנאשם העיד להגנתו. השוטר טען כי הוא עמד סטטי, ללא ניידת, בכניסה לרחוב סלאח-א-דין בירושלים, ואז הבחין בנאשם נוהג במונית בעודו עושה שימוש בטלפון שהחזיק בידו. לדבריו, הוא הורה לנאשם לעצור אך זה המשיך בנסיעה. השוטר אמר כי הוא הודיע על כך לניידת משטרה שהייתה בכיכר הבאה, ואשר עצרה את המונית. השוטר טען כי בניידת הנ"ל ישבה שוטרת אשר הכווינה את נהג המונית חזרה אליו.

מנגד, הנאשם הכחיש מכל וכל את טענות השוטר. לדבריו, לא רק שהוא לא עשה שימוש בטלפון במועד המדובר, אלא שהוא אף לא היה במקום בזמן הנקוב. הוא טען כי הדרך מהניידת חזרה לשוטר הייתה פקוקה וארכה 25 דקות (ולא 5 דקות כפי שנכתב בדו"ח). כמו כן, הנאשם טען פעם אחר פעם כי מדובר בסך הכול בטעות בזיהוי.

"חורים" בגרסת השוטר

כידוע, היות ועסקינן בכתב אישום פלילי, המדינה הייתה צריכה להוכיח את טענותיה מעל לכל ספק סביר. במקרה דנן, השוטר העיד כי המרחק בין המונית לבינו, כאשר הוא ראה את הנאשם מדבר בטלפון, היה כ-15 מ'. לדבריו, הוא הורה למונית לעצור אך זו חלפה על פניו. אי לכך, השוטר טען כי הוא רשם את מספר המונית והודיע על כך לניידת האחרת.
 

בית המשפט הדגיש כי מדובר במונית מסוג מרסדס ולמוניות מספרי זיהוי דומים כאשר סוף המספר הינו תמיד 25 ורק הספרות האמצעיות משתנות. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי השוטר לא רשם את המספר ולא היה ברור מתי הוא הבין כי המונית אינה עוצרת ומה המרחק בינו לבינה. יתרה מזאת, לא רק שהשוטר לא רשם את מס' המונית, אלא הוא גם ביקש מהנאשם להגיד לו את מספר הרכב כאשר זה הוחזר אליו על ידי הניידת.

עדותו זו של הנאשם לא נסתרה. יתרה מכך, הנאשם טען כי כאשר הוא הוחזר לשוטר הראשון, עמד לצידו של זה שוטר נוסף. הנאשם תיאר את השוטר הנוסף מבחינה חיצונית. לדבריו, שוטר זה אמר לשוטר הראשון כי המונית שהוחזרה הייתה "מרסדס ולא סקודה". דהיינו, מדובר בראשית הוכחה לכך שעסקינן בטעות בזיהוי. לא זו אף זו, עובדת נוכחותו של השוטר הנוסף נעדרה מהדו"ח והודעת הקנס. כמו כן, המדינה נמנעה מלהביא שוטר זה למתן עדות בפני בית המשפט.

"לאור האמור, לא השתכנעתי כי זיהוי המונית של הנאשם היה זיהוי וודאי וקיים בליבי ספק רב אם השוטר זיהה את מונית הנאשם ולא מונית אחרת. השוטר בעדותו כמובן שלא זכר ולא יכול היה לזכור איזה סוג רכב ראה", נכתב בהכרעת הדין.