שוטר הורה לעצור ונהג קטנוע המשיך בנסיעה - הכרעת דין

דרגו את המאמר

הרשעת נהג קטנוע בגין אי ציות לשוטר שהורה לו לעצור

תתע (ת"א) 10157-11-11‏

תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה קובעת כי עובר דרך חייב לציית להוראות אשר ניתנו לו על ידי שוטר במדים, שוטר צבאי במדים, פקח עירוני, עובד מע"צ או עובד נת"א במדים. להלן דוגמא למקרה בו נהג קטנוע הורשע בגין אי ציות להוראת שוטר לעצור בנמל תל אביב. על פי כתב האישום, במרץ 2011, הנאשם נהג בקטנוע בנמל תל אביב ושוטר הורה לו לעצור. נטען כי הנאשם לא נענה לאות העצור והמשיך בנסיעתו. הנאשם כפר במיוחס לו ובבית המשפט לתעבורה התנהל דיון הוכחות.

מטעם המאשימה העידו השוטר אשר גבה את הודעת הנאשם במשטרה, וכן קצין המשטרה אשר ערך את דו"ח הפעולה, המזכרים, וזיכרון הדברים. הנאשם העיד מטעם עצמו. בית המשפט קבע כי לאחר שהוא התרשם מהעדויות באופן ישיר, ובעקבות עיון בראיות שהוצגו בפניו, לא היה לו ספק כי יש להרשיע את נהג הקטנוע במיוחס לו.

האם בוצעה עבירה והאם היא בוצעה על ידי הנאשם?

במסגרת הכרעת הדין, השופט נדרש לבחון שני היבטים. ראשית, היה על התביעה להוכיח כי אכן בוצעה עבירה של אי ציות לאות עצור במקרה המדובר. שנית, היה עליה להוכיח כי הנאשם היה זה אשר ביצע את העבירה המדוברת. כפי שצוין לעיל, נקבע כי התביעה עמדה בנדרש במשימתה והוכיחה את טענותיה בכתב האישום.

יודגש כי הנאשם הגיע לבית המשפט לתעבורה כאשר הוא אינו מיוצג על ידי עורך דין. אי לכך, ניהול פרשת ההגנה נעשה באופן קלוקל וללא הצלחה יתרה. לדוגמא, הנאשם חקר את העד המרכזי, קצין המשטרה אשר הורה לו לעצור, בחקירה קצרה ובלתי ממצת. הנאשם לא התייחס למיקומו של השוטר ביחס לקטנוע, לאופן שבו הוא הרים את ידו וסימן לו לעצור, לשדה הראיה של הקצין במקרה זה וכדומה. דהיינו, הוא לא הצליח לסתור את העובדה כי הקטנוע בבעלותו ביצע את העבירה נשוא כתב האישום.

[%Psakdin%]

קו ההגנה המרכזי של הנאשם היה אחר. לטענתו, הוא לא היה זה אשר נהג בקטנוע בעת ביצוע העבירה. בהקשר זה, בית המשפט קבע כי לא עלה בידיו של הנאשם לסתור את עדותו הסדורה של קצין המשטרה לגבי העובדה שהוא ראה את קטנועו של הנאשם מבצע את העבירה, והוא רשם את מספר הרכב שלו. לא הופנתה לעד זה שאלה בנוגע לאופן רישום מספר הקטנוע והעד הותיר בעיני בית המשפט רושם של מהימנות, אובייקטיביות ומקצועיות. "נחה דעתי כי כל אשר קלט בחושיו ורשם שיקף את המציאות שהתרחשה מול עיניו ובקירבה רבה אליו בעת שהיה במקום אירוע בעת האירוע", נכתב בהכרעת הדין אודות עדות הקצין.

זאת ועוד, הנאשם הציג שורה ארוכה של גרסאות שונות וסותרות באשר למיקומו ולמיקום הקטנוע במועד האירוע. לדוגמא, בתחילה הוא טען כי כאשר המשטרה התקשרה אליו באותו הערב בנוגע לביצוע העבירה, הוא יצא החוצה וראה שאופנועו נגנב.

עם זאת, הוא לא הגיש תלונה במשטרה אודות גניבת הקטנוע ומספר ימים לאחר מכן הוא התקשר למשטרה והודיע כי "הקטנוע שנגנב הוחזר". בשלב אחר, הנאשם טען כי הוא היה ב"חפלה" עם חברים אך לא הסכים לנדב שמות של מי ששהו איתו באירוע ו/או היכן התקיימה המסיבה. הנאשם אמר כי כל המעורבים לא היו מעוניינים ששמותיהם ייחשפו בבית המשפט ועל כן הוא לא היה יכול להביא אותם למתן עדות. בנוסף, מאוחר יותר הנאשם טען כי הוא היה עם חברתו בזמן האירוע, אך גם חברה זו לא העידה לטובתו.

בית המשפט הדגיש כי לפי הוראות סעיף 27(ב) לפקודת התעבורה, במידה ובוצעה עבירות תנועה, חזקה על בעל הרכב שהוא אשם בביצועה. במקרים כגון דא, מוטל על בעל הרכב להוכיח שלא הוא נהג במכונית בעת ביצוע העבירה. הנאשם במקרה דנא לא הרים, ולא באופן הקל ביותר, את נטל הראיה אשר הונח לפתחו. אי לכך, הוא הורשע בדין ונקבע כי הוא זה אשר נהג בקטנוע ואשר לא עצר כאשר נתבקש לכך.