נרדם על הכביש, גרם לתאונה קטלנית וירצה מאסר בפועל

דרגו את המאמר

נרדם על הכביש וגרם לתאונה קטלנית - מה יהיה גזר דינו?

גמ"ר 5726-10-11

הירדמות על הכביש, קל וחומר בכבישים בינעירוניים ומהירים, עלולה לגרום לתאונות קטלניות. בין אם הסכנה בהירדמות "אורבת" לנהג ולנוסעים ברכב, ובין אם מדובר בסכנה אשר עלולה לרחף מעל ראשיהם של המשתמשים האחרים בדרך, אין ספק כי הירדמות נהג הינה רשלנות הרובצת לפתחו. במילים אחרות, נהג אשר יגרום לתאונת דרכים קטלנית בעקבות הירדמות במהלך נסיעה, עלול להתמודד עם כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות. להלן דוגמא למקרה כאמור.  

[%Articles%]

באוגוסט 2011, בשעה 7:50 בבוקר, נהג בחור צעיר ברכב פרטי בכביש מס' 3. לידו ישב חברו אשר ישן בכסא הסמוך לנהג. בשלב מסוים, הנהג נרדם על ההגה וכתוצאה מכך המכונית סטתה לשוליים הימניים. על שוליים אלה נסעה באותה השעה קבוצה של רוכבי אופניים. הנאשם פגע בדבוקת הרוכבים וכתוצאה מהפגיעה נהרגו שניים מהם. יודגש כי הנאשם עצר מיד את רכבו, הזעיק למקום צוותי הצלה, ונשאר לעזור לפצועים ולהרוגים. בית המשפט לתעבורה הרשיע את האחרון בגרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה של ממש לאדם בגין נהיגה רשלנית. מהו אפוא גזר הדין הראוי בשל המעשים המתוארים?

טענות המדינה לעונש

המדינה ביקשה מבית המשפט להחמיר בעונשו של הנאשם ולגזור עליו את העונש המקסימאלי העומד בפקודת התעבורה על שלוש שנות מאסר בפועל. במסגרת הליך הטיעונים לעונש נשמעו עדויותיהם העצובות של בני משפחות ההרוגים וחבריהם. בפסק הדין צוין כי לא היה אדם אחד אשר נותר אדיש למשמע הדברים קורעי הלב שנשמעו מעדים אלה. "דבריהם הכואבים והמרגשים של בני המשפחות המנוחים וחבריהם, חלחלו לליבותיהם של כל היושבים באולם בית המשפט עד כי לא היה מי מיושבי האולם אשר ליבו לא נחמץ ועינו לא דמעה נוכח האובדן והייסורים של משפחות המנוחים והפצועים", נכתב בגזר הדין.

כמו כן, המדינה הדגישה כי הנאשם איננו קטין, אין כל שיקולי שיקום בעניינו, הוא איננו מפרנס משפחה וניתן לגזור עליו את העונש המקסימאלי הקבוע בחוק. ב"כ המאשימה ציין עוד כי הנאשם בן 19 כיום, ושלוש שנות מאסר לא תימנענה ממנו להמשיך בחייו בגיל 22, וזאת לאחר שהוא ריצה את עונשו, אם לא כלפי בני משפחות ההרוגים, אז כלפי החברה.

מאסר בפועל למרות נסיבות אישיות נורמטיביות וחרף חוות דעת הגורמים המקצועיים

בית המשפט ציין בגזר הדין כי כאשר אדם מורשע בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים כמעט ואין מנוס מלהימנע מגזירת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. במרבית הפסיקות בעניין זה נגזרו עונשי מאסר על הנאשמים המורשעים, וזאת גם כאשר היה מדובר באנשים נורמטיביים לחלוטין. למעשה, במקרים חריגים בלבד, כאשר נסיבות חייו של הנאשם היו ייחודיות, בית המשפט סטה מקביעות אלה וגזר מאסר בדרך של עבודות שירות.

[%Psakdin%]

במקרה דנן, הן שירות המבחן והן תסקיר מטעם המרכז לבריאות הנפש אשר טיפל בנאשם, היו תמימי דעים כי אין לגזור על הנאשם מאסר בפועל. הגורמים המקצועיים קבעו כי הנאשם הינו בחור רגיש ומופנם, תלמיד כיתה יב' אשר מסייע בכלכלת משפחתו וגר עם אימו וסבתו. כמו כן, הוא עומד בפני שירות צבאי והודגש כי בשל נסיבותיו הנפשיות, מאסר בפועל ישבש את נפשו ויהפוך אותו לשבר כלי. בתסקיר שירות המבחן נכתב כי "החרטה וייסורי המצפון שלהם טוען הנאשם הינם כנים. מדובר בבחור רגיש שאין לו כלים להתמודד עם מאסר ושיכול להפוך בכלא לקורבן בעצמו". התסקיר מטעם המכון לבריאות הנפש הצטרף לדברים בקובעו כי "לאור מצבו הנפשי של הנאשם, אין לו כל סיכוי להגן על עצמו ולשמור על שפיותו בכלא. והוא עלול לסיים מאסרו כשבר כלי ללא יכולת שיקום".

בית המשפט, חרף חוות דעתם של הגורמים המקצועיים, גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 26 חודשים, וזאת מאחורי סורג ובריח. בגזר הדין הודגש כי פעמים רבות נהגים אשר גרמו לתאונה קטלנית נתקפים בתחושות קשות של אשמה. כמו כן, "לא אחת, נהגים אלה סובלים סבל נפשי בגין מה שעוללו, בקפדם חיי אדם". בית המשפט הדגיש כי "אי אפשר למרבה הצער, בראייה מפוכחת, לתת לתחושות האלה, ולסבל הנפשי של העבריין הפוגע. משקל מועדף על פני האינטרס הציבורי, הדורש הענשה מרתיעה וממשית".